ספר במדבר - פרשת השבוע - במדבר

ישראל קבלו התורה במדבר, שהוא מקום הפקר. בלא התורה, נחשב כל העולם הפקר כמדבר והכול יכולים לשלוט בו, חס ושלום  

 כי באמת הן בכלליות העולם קודם קבלת התורה והן בכל אדם בפרטיות, כל זמן שאינו נוהג כשורה חס ושלום ואינו מקיים את התורה חס ושלום, אז העולם והאדם הם בבחינת הפקר, כי אין הפקר גדול מזה כשאין חושבים על אחריתו ותכליתו ומה יהיה ממנו בעלמא דאתי (עולם הבא) לאחר פטירתו, כי אי אפשר להימלט מן המיתה בשום אופן, כי אפילו כשיבוא משיח במהרה בימינו, גם אז יהיה מוכרח כל אדם למות, כמו שאמר רבנו ז"ל בפירוש, שאפילו משיח בעצמו ימות, לא כמו שחושבים העולם שכשיבוא משיח תתבטל המיתה כי לא כן הוא כנ"ל, ואם כן מאחר שאי אפשר להימלט מזה ואז יהיה עולם ארוך לעולמי עד ולנצח נצחים, היש מופקר גדול מזה כשהולך אחר תאוות לבו ומפקיר עצמו מחיים נצחיים, וכמו שאמר רבנו ז"ל ונדפס בשיחות הר"ן, שאמר רבנו ז"ל שהפקרות אין צריכים לעבודת ה' יתברך כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות. ואמר: אף על פי שאצלי אין זה הפקרות כלל כי אדרבה -  להפך הוא מופקר היינו מי שאינו מפקיר עצמו בשביל ה' יתברך זהו מופקר באמת, אך אף על פי כן אפילו מה שנקרא אצל העולם הפקרות וכו' גם זה אין צריכים כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות, עיין שם 
נמצא שבאמת זה שאינו הולך בדרכי ה' זהו מופקר באמת, כי אין הפקרות גדול מזה שמפקיר חיים נצחיים וטוב אמתי ונצחי בשביל שעה קלה בשביל תענוגי עולם הזה שהוא כצל עובר וכל תענוגו מעורבים במרירות בכעס ויגון ומכאובות ואין שום אדם שרודף אחר עולם הזה שיהיה לו נחת ותענוג בעולם הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובות, כי העולם הזה מלא פגעים וצרות וייסורים ודאגות ומרירות גדול בכל עת ובכל שעה, וכמובא בשל"ה אין רגע בלא פגע אין שבוע אין שמטה וכו' וכו', עיין שם. וכמבואר אצלנו במקום אחר, שבאמת אין נמצא גם אחד שיהיה לו עולם הזה כלל 
ובוודאי אין טוב באדם כי אם לרדוף תמיד אחר התכלית האמתי תכלית הנצחי שהוא לעבוד את ה' תמיד, לסור מרע ולעשות טוב, שזהו טוב אמתי לנצח נצחים

 נמצא מי שאינו מקבל על עצמו עול תורה ומצוות, הוא בחינת מופקר ובאמת הוא הפקר כי נסתלק ממנו שמירתו יתברך והכול יכולים לשלוט בו, וכמו שמצינו בכלליות ישראל כשחטאו בימי בית ראשון שניבאו להם הנביאים שיהיו כמו הפקר וישלטו בהם העכו"ם, כמו שכתוב בירמיה ל"ד: הנני קורא לכם דרור נאם ה' אל החרב וכו'. ופירש רש"י שם: הנני קורא לכם דרור מאתי שאיני אדון לכם ותהיו הפקר אל החרב וכו' וכיוצא בזה בכמה פסוקים, וזהו בחינת חרבן הבית המקדש כי מחמת עוונותיהם הפקיר ה' יתברך את הבית המקדש, עד ששלטו בו ידי זרים
כי קודם קבלת התורה וכן כשעוזבים את התורה, חס ושלום, ואין מקיימים אותה, חס ושלום, אזי העולם חס ושלום בבחינת הפקר, כי עיקר קיום העולם הוא על ידי התורה. וישראל זכו בכל העולם ומלואו על ידי קבלת התורה. ובשביל זה קבלו ישראל את התורה במדבר,   כי 
מדבר הוא מקום הפקר, להורות שישראל זכו בכל העולם מן ההפקר על ידי התורה, כי קודם קבלת התורה הכול נחשב כמדבר שהוא הפקר

(ליקוטי הלכות – הלכות הפקר ונכסי הגר ג', אות א)

(ואיש על דגלו לצבאותם ... (במדבר א, נב 

וזה בחינת ארבעה דגלים של ישראל שהלכו במדבר סביב לאוהל מועד (במדבר ב) שאנו קוראים פרשיות אלו סמוך לשבועות, שהוא קבלת התורה, שאז מפטירים במרכבה של יחזקאל, כי הכול אחד. כי קבלת התורה הוא בחינת השגת מעשה מרכבה, כי על ידי התורה זוכין להיות מרכבתו של מקום, כי התורה בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר יט, יד): זאת התורה אדם, שזהו בחינת שלמות המרכבה. ועל כן סביב לאוהל מועד הלכו הארבעה דגלים שהם בחינת ארבע חיות נושאי הכסא כידוע (זוהר במדבר קיח: בהעלותך קנד. ועוד) שזהו בחינת (שיר השירים ג, ז): הנה מיטתו שלשלומה - שהוא המשכן והארון, ששים גיבורים סביב לה וכו' - שהם ששים ריבוא ישראל שהיו בארבעה מחנות הדגלים, וכמו שפירש רש"י שם. וזהו (שם, ח): כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות - היינו שכל אחד מישראל שרוצה להיכלל בששים ריבוא נפשות ישראל שסביב המשכן לקבל התורה, צריך כל אחד שיהיה אחוז חרב ויהיה מלמד מלחמה, בחינת בקי בעיל בקי בנפיק (כמבואר בליקוטי מוהר"ן א', סימן ו', עיין שם), כי הוא מלחמה גדולה והוא למוד גדול ועמוק מאד וצריך לשמש תלמידי חכמים אמתיים הרבה עד שיהיה בכלל מלמד מלחמה הזאת.
וזהו: איש חרבו על ירכו מפחד בלילות - שכל אחד חגור חרב וחזק בדעתו מאד מאד שיהיה איך שיהיה יחזק את עצמו באמת וילחם מלחמת ה'. וזהו 'מפחד בלילות' - היינו בחינת ונפיק, בחינת "חשכת לילה" שמתגבר בכל פעם על כל אחד ואחד. על כן צריכים להיות מלמדי מלחמה זאת, כי צריכים בקיאות גדול מאד בהלכה זאת.
ועל כן היו צריכים כל ששים ריבוא ישראל שילכו סביב לאוהל מועד לקבל משם הלכות התורה, ועיקר הלכות של התורה הם בחינת בקי בהלכה הנ"ל שעל ידי זה זוכים לילך בדרכי התשובה ולקיים את כל דברי התורה. כי "לא המדרש הוא העיקר כי אם המעשה" (אבות פ"א). ולבקיאות בהלכה הזאת של עייל ונפיק הנ"ל צריכים כל התורה כלה וכל ההלכות והדינים הפרטים שיש בכל מצווה ומצווה, כי הבעל דבר מתגבר מאד מאד בכל יום ויום בכמה וכמה תחבולות בלי שעור, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עיין סכה נב.). וצריכים כל מיני מטעמים של התורה הקדושה להחיות את הנפשות החלושות שהם בבחינת "ונפיק" שיצאו משלמות הקדשה. וכל אחד יצא ונתעה למקום שנתעה עד שקשה לו מאד מאד לחזור משם, כמו שכתוב (תהלים קיט, קעו): תעיתי כשה אובד וכו'. וצריכים לחזקו ולהשיבו ולהחיותו בכל מיני מטעמים של התורה הקדושה, כי לעניין התחזקות הנ"ל - שהוא בחינת בקי בהלכה הנ"ל - צריכים לזה כל הלכות התורה, כי לפעמים מחיים את עצמו בהלכה זאת ופעמים בהלכה זאת. כי כל מצווה ומצווה של התורה הקדושה הם מחיים ומחזקים את הנפש שלא תיפול יותר. וכן כל דין והלכה פרטית של כל מצווה יש לה כוח פרטי להחיות הנפש, כמו שכתוב (משלי ד, יג): כי היא חייך וכו'. וכתיב (תהלים שם, צב): לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. 
וזה בחינת מעלת למוד הפוסקים שהם הלכות פסוקות, כי הכול בשביל בקיאות בהלכה הנ"ל, כי על ידי למוד הלכות פסוקות מבררים הטוב מהרע (שיחות הר"ן - סימן כט), ואין כוח להרע להפיל את האדם וזוכים לשאר קיים על עמדו. וכן צריכים ללמוד הרבה ספרי אמת המדברים מדרכי עבודת ה' ולהיות בקי בהם היטב היטב, כי כולם צריכים מאד לבקיאות בהלכה הנ"ל, כי ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא, ט). כי זה עיקר שלמות ותכלית של כל הלכות התורה, כי לא המדרש עיקר וכנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.): שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ורבו וכו'. ועל כן הלכו כל ישראל סביבות המשכן, כי כלל ישראל הם בחינת הלכות של התורה, כי כל אחד מישראל יש לו אות וחלק בתורה. ועל כן על ידם דייקא נמשכו כל ההלכות של התורה. (ליקוטי הלכות) 

סבלתם בחיים? זה אומר שאתם יותר טובים

פרשת השבוע מביאה את סיפורם של שתי קבוצות שסבלו, אך בטווח הרחוק דווקא הרוויחו

הרב - מנדי קמינקר

יש אנשים ויש אנשים. יש כאלו שמול התמודדות עם אתגרים רבי עוצמה, הם מתכווצים ומעדיפים להפוך לקורבן.

כך ילד מוכה הופך להורה מכה; מי שגדלה על רקע יחסים עכורים בין הוריה, סביר להניח שתעשה כך גם בנישואין שלה.

אחרים בוחרים להשתמש בקשיים שחוו כמנוף להתקדם קדימה ולהפוך לבעלים והורים טובים יותר; לקחת את נסיונם המר ולנצל אותו כדי לעזור לאחרים.

לא תמיד זה קל. לפעמים זקוק האדם לייעוץ חיצוני שיסייע לו לעשות זאת.

פעמיים מלמדת אותנו פרשת השבוע יותר ממשהו על כוחם של הקשיים להפרות ולהעניק לאדם יכולות שאין לאחרים.

הפרשה, העוסקת במפקד האוכלוסין הגדול שנערך לעם ישראל במדבר, מפרטת את רשימת בניו של אהרון אך לא את בניו של משה. בזכות אביהם, בניו של אהרן זכו אף הם להיות לכוהנים גדולים לאחר פטירתו ולהמשיך את השושלת. בניו של משה, לעומת זאת, לא קיבלו את שרביט ההנהגה לאחר שמשה נפטר לבית עולמו. מדוע?

אחד הפרשנים טוען כי רק הסיבה לכך היא שבניו של משה לא עברו את ייסורי הגלות יחד עם עם ישראל כולו. בעוד העם התענה והתייסר תחת עולם של אנשי פרעה, בניו של משה גדלו להם בשלווה ובשקט במדיין יחד עם אמם. רק לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כאשר יתרו חותן משה בא לבקר את חתנו במדבר, הצטרפו הבנים לאביהם במסע. הם לא חוו את הייסורים ולפיכך לא יכלו להיות מנהיגים של עם ישראל.

בהמשך, כאשר הפרשה מפרטת את מספרם של כל שבט, אנו מגלים עובדה מפתיעה: הבוגרים שבשבט לוי מנו בסך הכול שמונה אלף איש ! מספר נמוך בהרבה ממספר של כל בני שבט אחר בישראל.

רבי משה בן נחמני (הרמב"ן) מתמקד בעובדה זו ומציין כי הדבר נובע מכך ששבט לוי היו פטורים מעבודת פרך בארץ מצרים, לעומת כל השבטים האחרים שנאלצו לעבוד בפרך. וכבר אומר הפסוק: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ." רק השבטים שחוו את העינויים על בשרם, זכו לברכה האלוקית של "כן ירבה וכן יפרוץ" .

הנה לנו שתי דוגמאות של יהודים שחוו תקופות קשות בחייהם, אך דווקא הקשיים והסבל העניק להם כישרונות וברכות הרבה מעבר לאנשים רגילים. נראה כי המסר מובן מאליו: אם עברת תקופה קשה בחייך, אל תתן לה לסגת אחור ולהתייאש. אם תחפוץ בכך, תוכל להפוך אותה לזרז שישנה את חייך לטובה – לאט אבל בטוח