פרשת השבוע - נשא 
מתוך אזמרה - הרב אליהו גודלבסקי  שליט"א- (עפ"י מישנתו של רבי נחמן מברסלב זיע"א)

 כי יפליא לנדור ... (במדבר ו, ב)

לבוא לאמונת חכמים הוא על ידי נדר. כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים אמתיים הוא רק מחמת חכמות עולם הזה, שהם חכמות של הבל שיש לכל אחד, וכל אחד הוא חכם בעיניו. ובאמת מי שיש לו מוח בקדקודו יכול להבין בקל שכל החכמות של העולם הזה הם שטותים והבלים ואינם בכלל חכמה כלל, כי מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמיתי והנצחי שהוא העיקר, כמו שכתוב: "הנה בדבר ה' מאסו, וחכמת מה להם", וכתיב: "אל יתהלל חכם בחכמתו וגו', כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי"
כי עיקר החכמה האמתית היא חכמת הצדיקים הגדולים שזכו לחשוב באמת על תכליתם הנצחי, כי זה עיקר החכמה באמת, בבחינת "איזהו חכם? הרואה את הנולד", שצריך כל אחד להשכיל על דרכיו ולהתיישב היטב מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון, אשר לזה אין זוכים בשום חכמה שבעולם, כי אם על ידי חכמת הצדיקים אמתיים שעיקר חכמתם הוא להשתדל לפרוש את עצמם מזה העולם לגמרי עד שזכו בשלמות, ששברו כל התאוות בתכלית עד קצה האחרון ולא נשאר להם לזה
שום נדנוד ריח משום תאווה של זה העולם, ורק צדיקים כאלו הם יכולים לתקן כל העולם ולהחזירם למוטב כל מי שרוצה להתדפק בהם; כי כל אדם צריך להגיע לזה, לתכלית הפרישות והקדושה באמת, וזה עיקר תכליתו לנצח, אבל לאו כל אדם זוכה לזה, וזעירים אנון דזכין לזה בשלמות באמת, על כן עיקר התיקון של שאר כל אדם הוא על ידי ההתקרבות לצדיקים אמתיים, להם ולתלמידיהם וכו', כי הצדיקים האמתיים יכולים לתקן ולרפואת כל אדם שבעולם אף על פי שהוא חולה גדול בנפש וגוף, כי כמו שהמבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כמו כן להפך, מידה טובה מרובה, שהמאמין בצדיקים ותלמידיהם שהם באמת תלמידי חכמים אמתיים אין מכה בעולם בגוף ונפש שלא יקבל רפואה על ידם, בבחינת "ולכל בשרו מרפא" הנאמר בכל התורה; כי עיקר התורה אין יודעין כי אם הצדיקי אמת שפרשו את עצמם מתאוות עולם הזה לגמרי לגמרי, רק הם יודעים לדרוש
את התורה ולפרש ולבאר כל הדרכים והנתיבות שבה באופן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם כנ"ל 
אבל מחמת שלאו כל אדם יודע היכן הם הצדיקים האלו ואיך זוכים להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת. על כן העצה לזה הוא נדר שידור איזה נדר ויקיים מיד, כי נדרים סייג לפרישות, כי כל הנדרים הם בחינת פרישות שרוצה לפרוש את עצמו מאיזה תאווה כדי להתקרב לה' יתברך; ואפילו נדרי צדקה והקדש הם גם כן בחינת פרישות, כי בעד זה הממון היה יכול לקנות לעצמו איזה דבר שהגוף נהנה ממנו, והוא משבר תאוותו ונותן זה הממון לצדקה, ועל כן על ידי זה עולה ומקשר את עצמו לצדיקים אמתיים שזכו לתכלית הפרישות באמת וזוכה לאמונת חכמים ולהתקרב אליהם, כי מאחר שה' יתברך רואה שממשיך עצמו לדרכיהם ומקבל על עצמו איזה בחינת פרישות על ידי נדר שהוא בחינת פלא, בבחינת "כי ייפלא לנדור וגו'", על ידי זה זוכה להאמין בחכמים וצדיקים הנפלאים שזכו לפליאות חכמה על ידי שפרשו עצמן מהעולם הזה לגמרי. (ליקוטי הלכות - הלכות שבת ו', אות ג' לפי אוצר היראה – אמונה, אות ל"ז)

(קח מאתם ... (במדבר ז, ה

ועתה בוא וראה זה מצאתי במדרש חזית שיר השירים מגודל מעלת הרצון. וזה לשון המדרש שיר השירים (ו, ד): יפה את רעיתי כתרצה. כשאת רוצה, כד את בעיא לית את צריכה בעיא מכלום, מילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלת בקר לטעון המשכן לא מהון ובהון וכו', עד כאן לשונו. ושים לבך היטב לכל דבור ודבור מדברי המדרש הקדוש הזה. כמה וכמה הוא מפליג במעלת הרצון דקדושה של ישראל עם קדוש שכשרוצים באמת רצונות דקדושה להתקרב לה' יתברך אינם צריכים עוד לבקש משום אדם וללמוד ממנו. רק הרצון בעצמו יודיע לו מה לעשות לגרום נחת רוח לה' יתברך,

כמבואר במדרש הנ"ל כשאת רוצה כד את בעיא לית את צריכה בעיא מכלום מילף מכלום וכו'; היינו כי יבין מעצמו על ידי הרמזים שהצדיק מרמז לו בכל עת על ידי דברי תורתו הקדושה שאי אפשר לבאר הכול בפה ובכתב, רק על ידי בחינת רמזים יכול להאיר בדעתו, עד שיתחזק ברצונות חזקים מאד לה' יתברך עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה (כמו שכתוב בליקוטיי תנינא - סימן ז), עד שה' יתברך יעזור לו ויאיר בלבו שיבין מה לעשות לגרום נחת רוח לה' יתברך להתקרב אליו על ידי זה כמו הנשיאים שהבינו מעצמם להביא עגלות להמשכן, אף על פי שלא נצטוו על זה כלל, כמבואר שם במדרש, ועיין שם מה שכתוב שם על פסוק "קח מאתם" - מאתם היו הדברים וכו', עיין שם. (הלכות נטילת ידים לסעודה – הלכה ו, אות מו)

ספר במדבר - פרשת השבוע - נשא

 רוח השטות שגורמת לנו לעשות שטויות

לפעמים נבחר צלחת עוגיות במקום מיליון דולר

  הרב אליעזר גורקוב הי"ו 

אם אציב בפניך שתי צלחות, האחת מלאה בעוגיות והשנייה מכילה מליון דולר, באיזו מהן תבחר

חשוב על התועלת שאתה והחברה כולה תוכלו להפיק מן הכסף. השווה תועלת זו עם ההנאה קצרת הטווח שבאכילת עוגיות ועם כאב הבטן שיגיע אחריה. בנוסף על כך, בעוגיות לא ניתן לקנות מליון דולר, אבל בכסף תוכל לקנות עוגיות כאוות נפשך. לבסוף, בכסף אין לא שומן רווי ולא שומן צמחי מוקשה, אבל בעוגיות? ועוד איך

אם הבחירה בהנאה קצרת טווח על פני תועלת לטווח הארוך היא כל כך לא הגיונית, מדוע עושים אנשים אינטליגנטיים רבים טעות כזאת בדיוק? מדוע מסכנים אנשים רבים כל כך קשר נישואין אוהב ומשפחה מאושרת בעבור כמה דקות של הנאה מחוץ לנישואין? מדוע מסתכנים אנשים כה רבים בלגימת האלכוהול הראשונה או במנת הסמים הראשונה, כאשר ידועים להם הסיכונים של התמכרות לטווח הארוך? מדוע בוחרים אנשים כה רבים במזון מהיר עתיר שומן, כאשר הם מכירים את מעלותיו ויתרונותיו של אכילה בריאה

רוח השטות

חז"ל טוענים כי זוהי "רוח השטות". היא מעוותת את ראייתנו ומעמעמת את בהירות המחשבה שלנו. חכמינו הורונו שיהודי אף פעם לא עובר עבירה אל אם כן הוא נכנע לרוח השטות הזאת. משנה זו לקוחה מקטע מעניין בפרשת השבוע

התורה מתארת את האישה ה'סוטה' שהיו לה קשרים מחוץ לנישואין והיא "טעתה בדרך" (סטה – בתנ"ך כתוב בכתיב "שטה" עם ש' רפה – "איש איש כי תשטה אשתו, ומעלה בו מעל" בפרשנותו, רש"י, הפרשן הנודע מן המאה ה-11, מבאר כי אדם כזה "סטה משביל הצניעות"). המלה "לסטות" (ועל-פי הכתיב התנכ"י "לשטות") קשורה במלה "שטות". בהתאם לאנלוגיה זו, חכמינו מלמדים כי קיים שביל של חוכמה ושביל של שטות. החוכמה מכתיבה צניעות, איפוק, אדיקות והגות. השטות מכתיבה את ההיפך. השביל החכם צריך להיות הבחירה הברורה, אבל רוח השטות שלנו דוחפת אותנו לסטות מן השביל הזה

לעשות החלטה שגויה

בכל פעם שבה אנו עושים מצווה אנו יוצרים קשר אמיתי עם היסוד האלוקי. כאשר יד נותנת צדקה היא הופכת לכלי לאלוקות. כאשר מלים מקודשות זורמות אל הפה האומר תפילה, הוא הופך לצינור מוליך עבור אלוקים. כאשר הדעת מקבלת את גירוי המחשבה האלוקית, היא הופכת למיכל שמלא ביסוד האלוקי-שמימי

כאשר אנו עושים מצווה אנו מתמזגים עם אלוקים והופכים לאחד עמו. אנו מושכים את נוכחותו של אלוקים לתוך לבנו, ואז תודעתנו ולבנו והופכים לישויות אלוקיות

השוו בין חוויה זו לבין עשיית חטא. בבחירת שביל החטא אנו בוחרים לדחות את אלוקים ולהרוס את אחדותנו עמו. במקום להתמזג עמו, אנו נקרעים מעמו ויוצרים מחסום בינינו לבינו. בצד האחד יש אור, אהבה, קדושה, יופי ושמימיות. בצד השני יש חושך, מרחק, יומיומיות, חומרניות ונרקיסיזם

צד אחד הוא שביל החוכמה, ואילו הצד האחר הוא שביל השטות. הראשון נותן השראה, ואילו השני מונחה על ידי התשוקה להנאה חושנית. האחד מוביל לאלוקים, ואילו השני – לעצמיות. האחד מציע לנו אושר נצחי, ואילו בשביל השני אין כל תקווה לגאולה

אם תהיה הבחירה בידך, איזה היית מעדיף? את הנצחי והעמוק או את הזמני והחולף? אדם חכם היה בוחר בראשון, אך לעתים כה קרובות אנו בוחרים באחרון

חישבו על המאמץ שאנו משקיעים כדי לחסוך כמה שקלים בתשלום המיסים. חישבו על האנרגיה שאנו משקיעים כדי לנצח במשחק ספורטיבי כלשהו שבו אנו עוסקים. השקלים שחסכנו לא יספיקו אפילו לרגע אחד, וחדוות הניצחון אף היא לא תהיה ארוכה מדאי. אלה הן הנאות כל כך חסרות משמעות, אולם אנו משקיעים בהן כל כך הרבה. מדוע איננו מיישמים את אותה מחויבות חזקה והתלהבות אמיתית כלפי הדברים שבאמת יש בהם משמעות

מפני שרוח השטות שלנו משתלטת עלינו ומאלצת אותנו לפעול על פיה

הטבע הנמוך

הטבע הנמוך שלנו הוא חושני וחומרני. הוא לא מסוגל להתחשב או להעריך את התועלת הרוחנית שכה קשה להבין אותה. טבענו הנמוך מחפש סיפוק מיידי

זהו הטבע הנמוך שלנו. זוהי השטות. זהו המצב שאל תוכו אנו נולדים. אך אסור לנו להיכנע לו. עלינו להיאבק בו

טבענו הנמוך עשוי שלא להבין את אלוקים ואת הנצח, אבל נשמתנו מבינה דברים אלו. מחובתנו לבחור בנשמה. לבחור בחוכמה ולא בשטות, בתועלת נצחית ולא בהנאה רגעית

נשמתנו נשארת נאמנה לאלוקים אפילו כאשר לבנו ותודעתנו כבר אינם מאמינים בו. היא קיימת תמיד, אמינה ומהימנה. היא ממתינה לנו עד שנבחין בה ונשוב אליהמדוע לחכות

שביל החזרה פתוח לנו תמיד, כי נשמתנו תמיד זמינה לנו. הודות לכך שהיא תמיד שומרת לנו אמונים בעקשנות, היא עשויה לסייע לנו להתגבר על רוח השטות שתוקפת אותנו ולהשיב לעצמנו את בהירות המחשבה

הנשמה מוכנה ומזומנה, אבל היא צריכה לחכות לנו. עליה לחכות עד שנעשה שימוש בחופש שנתן לנו אלוקים. חופש הבחירה. החופש לבחור באלוקים.?למה לחכות