כל מה שרצית לדעת על ברסלב

תנועת ברסלב 
בעמודים אלה מוגשת ההיסטוריה של חסידות ברסלב – כיצד נאחזה בשלבי צמיחתה באדמת אוקראינה, וכיצד פשטה לאחר מכן לפולין ולארץ-הקודש מסוף המאה הי"ט ועד למלחמת העולם השנייה. כלולים גם פרטי הישרדות החסידות מול מתקפת הנאצים והתחדשותה ככוח תוסס כפי שהנה כיום, בתחילת המאה הכ"א. 
הביוגרפיות הן של חברי החסידות הידועים ביותר, וכן גם לגבי הסיפורים והרעיונות הנוגעים לחסידים. נספק גם, מפעם לפעם, מידע על המתרחש בימים אלה בתוך התנועה. 

תנועת החסידות 
מייסדיה וענקיה בדור הראשון והשני 
רבי ישראל, ה"בעל שם טוב" (1760-1698). נולד באוקופ שבפודוליה, והתייתם בגיל צעיר. נשא לאשה את חנה, בתו של רבי אפרים ואחותו של רבי גרשון קיטובר מברודי. כדי להצניע ולהחביא את תפילותיו, הציג הבעש"ט את עצמו כבור ועם הארץ, ונהיה עוזר ל"מלמד" של ילדים צעירים. במשך שנות הסתגרותו, התעלה לדרגות קדושה גבוהות מאוד. בגיל שלושים ושש החל מתגלה ומושך חסידים רבים, וביניהם מספר תלמידי-חכמים מבכירי הדור. יחד אתם, החל להפיץ תורה חסידית, ויצר אגב-כך תנועה שנהייתה כיום לתנועה ההמונית הנפוצה ביותר ביהדות. תורתו גילתה כיצד אפילו היהודי הפשוט ביותר יכול לשאוב ולהפיק הנאה רוחנית מרזי התורה. הבעש"ט ייסד את תנועתו תחילה בטלוסט, אך עבר עם הזמן למדזבוז', שם נקבר. עם פתיחת גבולות אוקראינה, באו אלפים רבים לבקר בציון קברו. 
רבי דב בער, המגיד ממעזריץ' (1772-1704). היה המנהיג הראשי של התנועה החסידית לאחר פטירתו של הבעש"ט. כמו כל אדמו"רי החסידות בני דורו של רבי נחמן היו תלמידיו. הוא היה כבר תלמיד-חכם מוכח ומוכר בתלמוד ובקבלה כאשר הגיע לבעל-שם-טוב. הוא צלע, והבעש"ט אמר עליו שאילו יכול היה לטבול במקווה היה יכול להביא את המשיח. כאשר נאמר לרבי נחמן, שצדיק מסוים אמר על המגיד שבכל מבט הוא היה מבחין ב"שבעת הרועים" (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודויד), העיר: "אפשר להאמין לכל מה שנאמר על המגיד." 
רבי נחמן הורודנקר (1766-1680), סבו של רבי נחמן. בנו, רבי שמחה, נשא לאשה את פייגה, נכדתו של הבעש"ט, וקרא לרבי על שמו. כבר בצעירותו, היה רבי נחמן הורודנקר מסור ביותר והתעלה לגבהים רוחניים נשגבים. הוא נמנה עם חסידיו הקרובים של הבעש"ט, ועבר לגור בטבריה בארץ הקודש בשנת 1764, שם הוא קבור. רבי פנחס מקורץ אמר עליו שכל הוא נשאר במה שהיה אז פולין, לא יוכלו הקוזקים להיכנס למדינה ההיא. הטבח באומן בשנת 1768 התרחש זמן לא רב אחרי שעלה ארצה ונפטר. 
רבי ברוך ממדז'בוז (1810-1757). אחד משלושת בניה של אדל, בתו של הבעש"ט. אחיו היה רבי משה חיים אפרים מסודילקוב, מחבר "דגל מחנה אפרים", חיבור חסידי מפורסם. אחותם הייתה פייגא, אמו של רבי נחמן. כדודו של רבי נחמן, היווה רבי ברוך את ההשפעה העיקרית מאחורי החלטתו של הרבי לעבור לברסלב בשנת 1802 בעת שהתעוררה התנגדותו של ה"זיידה", דבר שאפשר לר' נתן להצטרף אליו כחסיד (ראה לעיל). זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1803. החל רבי ברוך להתנגד לרבי. רבי ברוך התגורר לרוב במדז'יבוז, אך הוא ישב בדין גם בטולטשין, ליד ברסלב. הוא קבור לצדו של הבעש"ט באוהל הבעש"ט במדז'יבוז. 
רבי משולם זוסיה מאניפולי (נפטר ב1800-). הוא ואחיו, ר' אלימלך מליז'נסק, היו מחסידיו הקרובים של המגיד ממעזריץ'. שני האחים היו לאגדה בחייהם בזכות מסעותיהם הנרחבים בעודם בגלות שגזרו על עצמם קודם לעלייתם לגדולה. רבי נחמן אמר שעם הרצון העז שניטע בר' זוסיה בעת ביקורו הראשון אצל המגיד, הוא עבד את ה' במשך עשרים ושתים שנים ללא הפסקה. 
רבי פינחס מקוריץ (תפ"ח - תק"נ). מתלמידי הבעש"ט, נחשב לאחד הצדיקים החשובים ביותר בדורו. השפעתו של ר' פינחס הייתה עצומה והיה מורם ומדריכם של ציבור גדול ביניהם מנהיגים חשובים; ר' זאב מבלטא ועוד. גם רבי יודל (ראה להלן) תלמיד רבנו הסתופף תחילה בצלו של ר' פינחס עד לפטירתו, רבנו העריצו מאוד והתבטא עליו שהיה תקופה בה היה "חד בדרא" כלומר יחיד בדורו בגדולתו. לפי המסורת, היה מהצדיקים שהחלו לגלות חלק ממזמורי התהילים האמורים להיות מאוחר יותר ל"תיקון הכללי", אותם ייעד עבור תיקון הברית, אך לא זכה להשלים את הגילוי. דבקותו בָאמת הייתה בכל מחיר, והעיד על עצמו כי עשרים ואחת שנים יגע בכדי להשיג את האמת בשלמותה. ניתן רק לשער איזו אמת צרופה החדיר רבי פינחס בקרב חסידיו.
רבי יהושע העשיל מאפטה (1825-1755). תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק. נודע כ"רב מאפטה". אחרי שנת 1815, הוכר בכל מקום כאדמו"ר החסידי המוביל של אוקראינה. רבי נחמן שיבח אותו מאוד, וביניהם שררה ידידות גדולה. גם ה"רב מאפטה" העריך מאוד את רבנו וקירב את תלמידו רבי נתן בחיבה גלויה, גם תקופה ארוכה לאחר פטירתו של רבנו. נקבר לצדו של הבעל שם טוב במדז'בוז' שבאוקראינה. 
רבי אברהם כ"ץ (נפטר 1810). מוכר כרבי אברהם מקאליסק. תחילה היה חסיד של הגאון רבי אליהו מווילנה (ראה להלן). אולם לאחר ביקורו אצל המגיד ממזריטש, נהיה לתלמידו וחסידו. תפילותיו הצטיינו בלהטן. בשנת 1787 הצטרף אל ידידן הקרוב, ר' מנחם מנדל מוויטבסק, בעליה החסידית - הגדולה בתולדותיה - של תלמידי הבעל שם טוב והמגיד, לארץ הקודש. בעת פטירת רבי מנחם מנדל, בשנת תקמ"ח, נהיה רבי אברהם למנהיגה של הקהילה החסידית בארץ ישראל. רבי נחמן התבטא: "שלמות ראיתי אצל רבי אברהם" כאשר ביקר רבנו בארץ הקודש ניצל הזדמנות זו לבקר את הקהילה החסידית ובראשה רבי אברהם, אשר קירבו בחיבה רבה וכבדו והוקירו מאוד. ידוע כי רבנו אף ניסה לתווך בינו לבין האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי אודות כספי החלוקה לעניי ארץ ישראל, אשר רבי אברהם היה האחראי לחלוקתם בין עניי ארץ הקודש. 
רבי אברהם דב (בער) אברבך מחמלניק (נפטר בשנת 1811). היה מחותנו של רבי נחמן ואחד האדמו"רים המובילים שרבי נתן ביקר אצלם קודם שנהיה חסיד ברסלב. בנו, רבי יוסקה (ראה להלן) נשא לאשה את אדל, בתו של רבי נחמן. 
רבי גדליה מליניץ (נפטר ב1804-). רבי גדליה היה תלמידו הבכיר של רבי יהודה לייב, המגיד מפולנואה. צפייתו שתקופת הנסים שחוללו האדמו"רים החסידיים תסתיים הביאה לכך שנרשמו ב"שבחי הבעש"ט". הוא תמך מאוד ברבי נחמן, מול התנגדותו של הזיידה משיפולה. 
רבי לוי יצחק מברדיטשוב (1809-1740). הוא נודע כ"מגנם של היהודים" וסיפורים רבים סופרו על החום והחיבה שרחש אפילו לגרועים שבחוטאים. ר' נתן נהיה אהוב במיוחד על-ידי הברדיצ'בר בשל כנותו העמוקה. רבי לוי יצחק נהג להתייחס אל ר' נתן בלשון "נתל'ה שלי". 
רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק(1859-1787). גאון חריף ובעל כשרון נדיר, רבי מנחם מנדל היה אדמו"ר מוביל בפולין. הוא נודע בזכות עמידתו האיתנה על הדבקות, בסטנדרטים הגבוהים ביותר ועל אמירותיו החריפות. ר' נתן ביקר אצלו כאשר שניהם שהו בלמברג. 
רבי מרדכי מקרמנץ (1820-1744). בנו של ר' מיכל מזלוטצ'וב. הוא נמנה עם האדמו"רים החסידיים 
המובילים שר' נתן ביקר אצלם לפני שנהיה לחסיד ברסלב. 
רבי מרדכי טברסקי מטשרנוביל (1837-1770). אביו, רבי נחום מטשרנוביל, פגש את רבי נחמן כאשר הרבי היה צעיר, ושיבח אותו מאוד. רבי מרדכי היה המגיד מברסלב במשך השנים שהרבי נחמן ור' נתן התגוררו שם. הוא היה קרוב מאוד אל ר' נתן ותמך בחסידי ברסלב. 
רבי אריה לייב, הזיידה משפולי (1812-1725). חסידו של רבי פנחס מקוריץ (ראה להלן), הזיידה היה אחרון אדמו"רי הדור הראשון של תנועת החסידות. הוא נודע בשל עבודתו בתחום הצדקה. הוא כיהן כשמש בזלטיפוליה, שם נודע גם כצדיק ומרפא. הוא היה ידיד קרוב לרבי נחמן בצעירותו של הרבי, אך פנה נגדו אחרי שהרבי עבר לזלטיפוליה בשנת 1800 .יש אירוניה בדבר, שהייתה זו התנגדותו החריפה של ה"זיידה", שהביאה את רבי נחמן לחפש מקלט במערב הרחוק, בברסלב, וזה אשר אפשר לרבי נתן להתקרב אל הרבי ולהנציח על-ידי כך את תנועת ברסלב. 
רבי אליהו, הגאון מווילנה (1797-1720). היה המנהיג המוכר של הקהילה היהודית בכל ליטא והוכר בכל מקום כחכם וגאון. התנגדותו של חסידות הביאה להגבלת השפעת התנועה בליטא. הגאון מווילנה חיבר מספר ספרים על הלכה וקבלה. 

תנועת ברסלב 

רבנו הקדוש-רבי נחמן מברסלב 
רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב נולד בשבת, ראש חודש ניסן ה'תקל"ב (4.4.1772) במז'בוז'. אביו היה ר' שמחה, צדיק נסתר, בנו של ר' נחמן הורודנקר, שהיה מתלמידיו המובהקים של הבעל שם טוב. אמו הייתה פייגא, בת אדיל, בתו של הבעל שם טוב. היו לו שני אחים ר' יחיאל ור' ישראל מת (נקרא כך מפני שבצעירותו חלה ומת, ואמו הצדקנית לקחה אותו על קבר הבעש"ט והעתירה בעדו, ורוחו שבה אליו, אך כל ימיו היה לו פנים חיוורות כשל מת..) ואחות פערל. דודיו, אחיה של פייגא, היו הדמויות החסידיות הבולטות, ר' משה חיים אפרים, מחבר הספר "דגל מחנה אפרים", ור' ברוך ממז'בוז'. 
רבנו נולד בעת בה החלה לדעוך מעט אורה של תנועת החסידות. שבוע לאחר שנולד, הוטל חרם על החסידים. כעבור כששה חודשים נפטר המגיד ממזריטש, יורשו של הבעש"ט. 
רבנו גדל במז'בוז' ונשא לאשה את סאשיה, בת ר' אפרים מאוסיאטין, והוא רק בן שלוש עשרה (כפי שהיה נהוג אז). ביום חתונתו התקרב אליו תלמידו הראשון, ר' שמעון. למרות שר' שמעון היה מבוגר יותר מרבנו, העיר ר' שמעון: "עזבתי את כל "היהודים הטובים" (בהתכוונו לצדיקים), והתחברתי אל איש צעיר!" (כוכבי אור) 
לרבי היו שמונה צאצאים, שש בנות ושני בנים, אשר מכולם רק ארבע בנות האריכו ימים אחריו. אדל, הבכירה, ואחר-כך שרה, מרים וחיה. מרים עברה לגור בארץ-הקודש בשנת תקס"ט, ושם היא נפטרה, ערירית. אדל, שרה וחיה ילדו ילדים. מאשתו השנייה, שנשא אותה לאישה אחרי מות אשתו הראשונה סאסיה, לא נולדו לרבי ילדים. 
מיד לאחר חתונתו עבר רבנו לעירו של חותנו, הוסיאטין, וגר שם כחמש שנים. משם עבר לגור במדוויבקה , שם החלו חסידים רבים להתקרב אליו, ביניהם החסידים הבולטים והחשובים ביותר: ר' דוב , ר' שמואל אייזיק, ר' יודל, ר' אהרן רבה של ברסלב ור' יקותיאל, המגיד מטרהוביצה. 
ממדוודבקה, עשה רבי נחמן את עלייתו לרגל לארץ הקודש בשנים תקנ"ח – תקנ"ט. בשנת תק"ס, זמן קצר אחרי שנישאה אדל, עבר לגור בזלאטיפוליה. שם נתקל הרבי בקשיים חמורים מצד ר' אריה לייב, "הסבא משפולי", שהיה מתחילה ידידו הקרוב של הרבי, ונהיה לאויבו המר של רבנו. שנתיים מרות של התנגדות עקשנית הובילו לכך שרבנו בקש את עצת דודו ר' ברוך ממז'בוז'. ר' ברוך הציע לרבנו לעבור לעיירה ברסלב. בסוף הקיץ של תקס"ב, עבר רבנו להתגורר בברסלב. 
בה במידה שהמעבר שעבר הרבי לברסלב היה מנוסה הכרחית מפני המחלוקת, הוא שימש גם כתפנית לחסידות ברסלב. לא הרחק מהעיר ברסלב, בעיירה נמירוב, התגורר צעיר נלהב עם לב בוער לאביו שבשמים, שעתיד היה להיות לתלמידו המקורב ביותר של רבנו. ואף ל"סופר המלך" שלו. זהו ר' נתן. ר' נתן, למרות שצמח ממשפחת מתנגדים, והיה צורב שנון ובעל קומה ברוחניות, התרשם מאוד ממסירותם של החסידים וניסה פעמים רבות למצוא את מקומו בתוך התנועה הצעירה לימים. אם מדוודיבקה וזלאטיפוליה היו מקומות מרוחקים ולא–נגישים בעבור ר' נתן, ברסלב הייתה ממש בהישג יד, קרובה קרבה גיאוגרפית לעירו נמירוב. ר' נתן, יחד עם חברו ר' נפתלי, באו אל רבנו. כה התרשמו מעבודת ה' של רבנו שמיד הצטרפו אליו לחבר חסידיו, ולא עבר זמן רב והיו לתלמידיו המקורבים ביותר. בראשית האביב בשנת תקס"ג, נישאה בתו של רבנו, שרה. אחריה, נישאה בתו מרים (חיה בת רבנו התחתנה רק לאחר פטירתו). במשך השנים הללו, פרט לכמה ביקורים מוזמנים במדווידבקה, בטשערין ובטרהוביצה, נשאר רבנו בברסלב. 
בחורף תקס"ז יצא רבנו במסע לנבריץ', דובנו, ברודי וזאסלב. בזאסלב, עשה הרבי את חג השבועות. זמן קצר לפני החג, נפטרה אשתו הראשונה, ורבנו עוד הספיק לשבת עליה "שבעה", שעה קלה לפני החג, כמנהג. הוא התחתן שוב, הפעם לבתו של ר' יחזקאל טרכטנבורג מברודי. זמן קצר לאחר מכן, חלה במחלת השחפת ונפטר ממנה בסופו של דבר כעבור שלוש שנים. 
בשנת תקס"ח יצא רבנו ללמברג (לבוב), שם ביקש לעבור טיפול במחלתו. במשך אותה שנה, בעודו בלמברג, יצא לאור הכרך הראשון של ספרו הגדול "ליקוטי מוהר"ן. אז גם התחיל לספר את סיפוריו המפורסמים, ואף גילה את "ספר המדות" (ספר האל"ף בי"ת). 
אחרי שובו מלמברג, עשה הרבי את השנתיים הבאות בברסלב. בתקופה זו גילה בעולם את גילוי "התיקון הכללי", וכן הרבה אז באמירות מרחיקות – ראות למען הקבוצה החסידית שייסד. מחלת השחפת המשיכה לכלות את גופו ועשתה בו שמות, רבנו נחלש ביותר. כשהבין כי מותו קרב, התחיל להתארגן לקראת המעבר באומן, המקום שהחליט להסתלק בו ולהיטמן שם. הרבי שקל לנסוע לארץ הקודש, אך חשש שאין לו הכוח למסע כה קשה. הוא רצה גם שלחסידיו תהיה גישה לקברו, דבר שאולי לא יתאפשר אם ייקבר בארץ-ישראל. לכן הוא בחר בעיר אומן, שם נטבחו בשנת תקכ"ח יותר מעשרים אלף יהודים על ידי הצורר איבן גונטה וההיידמקים. רבנו אמר: "קדושים רבים קבורים באומן, וטוב יהיה לשכב שם בקרבם" (חיי מוהר"ן). 
באביב תק"ע, זמן קצר לאחר הפסח, כילתה דליקה גדולה בברסלב את ביתו של הרבי. למחרת, נודע שסוכם המשא ומתן לקבל את פני הרבי באומן ומקום מגוריו סודר. כששמע את החדשות התרגש מאוד, ופניו האדימו. הוא הבין שבכך הוא כאילו קיבל "הזמנה לישיבה של מעלה, ולהשיב את נשמתו הטהורה לבורא. 
רבנו הגיע לאומן בה' אייר תק"ע (9 למאי 1810). במהלך שהותו שם, דיבר הרבי הרבה על תיקון נשמות, הנשמות הקרובות אליו וכן נשמות אחרות. כאן הוא הצהיר את הצהרתו הנודעת "אסור להתייאש!" ועודד את חסידיו להתקבץ סביבו לראש השנה. הוא נסתלק לבית עולמו ביום הרביעי של חג הסוכות, י"ח בתשרי ה'תקע"א (16 לאוקטובר 1810), ונקבר למחרת. ציונו הוא מקום קדוש, אשר חסידי ברסלב ורבבות אחרים באים מאז מכל העולם, להשתטח עליו, ולומר את עשרת מזמורי תהילים המהווים את "התיקון הכללי" – לזכות בהבטחתו הידועה, שמי שיאמרם על ציונו ויקבל על עצמו להטיב מעשיו מכאן ולהבא, אפילו אם עצמו עוונותיו מאוד, הוא יושיעו ויעשה לו טובה נצחית לעולם הבא). 
למרות שרבנו נפטר לפני כמעט מאתיים שנה, בכל זאת נרו עודנו דולק ומאיר, ותורתו משרה אור ואושר אצל רבבות של בני אדם. 
רבנו עצמו אמר: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח" (חיי מוהרן קכ"ו), שיבוא במהרה בימינו אמן. 

תלמידי רבנו הקדוש 
ר' נתן (מוהרנ"ת) 

רבי נתן שטרנהרץ נולד בנמירוב בט"ו בשבט ה' תק"מ (22 ינואר 1780). כשמלאו לו שלוש עשרה שנים נשא לאשה את אסתר שיינדל, בת הגאון הצדיק המפורסם רבי דוד צבי אורבך, סמכות הלכתית נודעת בפולין ובאוקראינה, ר' נתן היה בן עשרים ושתים שנה כאשר עבר רבנו לברסלב, ור' נתן נעשה מיד לחסיד המקורב ביותר שלו. הוא נעשה גם לסופרו של הרבי, ורשם את כל דבריו ואת שיחותיו. רבנו עצמו אמר:"לולא ר' נתן – לא היה נשאר דף אחד מכל הכתבים שלי" (ראה חיי מוהר"ן שסז). 
אחרי פטירתו של רבנו, עבר ר' נתן לברסלב (תקע"א). הוא הדפיס את כל כתבי רבנו, וכתב חיבורים ושיחות מקוריים משל עצמו, אשר חלקם אף יצאו לאור בחייו, הוא גם נסע בכל רחבי אוקראינה, ביקר את חסידי ברסלב והמשיך להפיץ את תורת הרבי. בשנת תקפ"ב עלה לרגל לארץ הקודש במסירות נפש, במסע גדוש הרפתקאות, פחד וחרדה. 
בשנת תק"צ, כשחל גידול ניכר במספר הבאים לאומן לראש השנה, יזם ר' נתן את בנייתו של בית כנסת גדול מיוחד לחסידי ברסלב (עד אז נהגו לשכור מקום בעיר ל"קיבוץ" של ראש השנה). 
מאוחר יותר, בשנת תקצ"ה, יזם רבי משה צבי מסוורן התנגדות עזה לר' נתן ולחסידי ברסלב. התנגדות זו הובילה לכליאתו הזמנית של ר' נתן על ידי השלטונות. אחרי שחרורו, נמלט ר' נתן מעיר לעיר באוקראינה, ושב לברסלב רק סמוך לפסח. זמן קצר לאחר מכן הוא הוגלה מברסלב, והושם תחת צו בית משפט בעיר מולדתו. אעפ"י שהשיג רשות מהשלטונות לנסוע לאומן לראש השנה ובהזדמנויות נבחרות אחרות, הוא נותר למעשה אסיר בנמירוב. הגבלת תנועותיו אף הותירו אותו לחסדי מתנגדיו, שניצלו כל הזדמנות להציק לו. כשנפטר הרב מסוורן נחלשה ההתנגדות, ור' נתן שב לברסלב בתחילת שנת התקצ"ט. 
לר' נתן היו חמשה בנים ובת, אשר כולם האריכו ימים אחריו (למעט בנו מאיר) 
ר' שכנא נולד ב-תקס"ב) ר' יצחק (נולד ב-תקס"ח) הללו נולדו כשרבנו היה עוד בחיים. בתו היחידה של ר' נתן, חנה צירל (נולדה ב- תק"פ) ובנו השלישי, ר' דוד צבי (נולד ב-תקפ"ב) אלו נולדו לו מאשתו הראשונה אסתר שיינדל. כשנפטרה בתקפ"ו נשא ר' נתן לאישה את דישל, שילדה לו שני בנים, ר' נחמן (נולד בתקפ"ז) ור' יוסף יונה (נולד בתקפ"ט). כן היה לר' נתן בן בשם מאיר שנפטר בשנתו השלישית בשנת תקס"ח. 
למרות ייסוריו האישיים הגדולים הן מעוני והן מההתנגדות לפעילותו, היה ר' נתן לבדו אחראי לעיצוב תנועת ברסלב ככוח התוסס שעד היום הזה עוד חשים בו. וזאת, למרות העובדה שאין לתנועה רבי "חי". בבוקר פטירתו, בעשרה בטבת ה'-תר"ה (20.12.1844) קראו לפני ר' נתן את הסיפורים הראשונים של "שיחות הר"ן". הסיפור השני מסתיים במלים: "בואו נלך הביתה!" כששמע מלים אלה, הנהן ר' נתן בראשו, כאילו אמר: "כן, הגיע שעתי ללכת הביתה." הוא נסתלק מאוחר יותר באותו יום בביתו בברסלב, בדיוק לפני כניסת השבת. 
באותו ליל שבת שר' נתן נפטר בברסלב, לא היה שום אפשרות להעביר את הידיעה לאומן, ר' נפתלי - ידידו הטוב ביותר - שהיה באומן, חלם באותו ליל שבת חלום נורא בו הוא רואה את ר' נתן רץ. ר' נפתלי שאל אותו: נתן, "להיכן אתה רץ?" "איך? גלייך צום רבי'ן!!!..." (אני? ישר לרבנו) – השיב ר' נתן תוך שהוא ממשיך בריצתו. או אז הבין ר' נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, הוא סיפר זאת לחסידים, הם לא רצו להאמין. אך לאחר השבת אומתה שמועה זו לדאבון לב כולם. 
ר' נתן העתיק את משנתו של רבי נחמן וגם כתב חיבורים מקוריים משלו. חלק מכתביו של ר' נתן הם: 
"ליקוטי הלכות", פירוש לדיני השולחן ערוך לאור משנתו של הרבי, המסביר כיצד כל דין ודין חל על כל פרט ופרט, עשרים וארבע שנות ביממה, שבעה ימים בשבוע! 
"ליקוטי תפילות", תפילות על כל נושא המושתתות על משנת הרבי ב"ליקוטי מוהר"ן". 
"קיצור ליקוטי מוהר"ן: ליקוטי מוהר"ן המקוצר". ר' נתן מסכם את "ליקוטי מוהר"ן" על-ידי רישום העצות המעשיות המצויות בכל דרשה ודרשה. 
"ליקוטי עצות" – שתורגם לאנגלית בשם "עצה" – מלקטת את העצות המעשיות של הרבי נמצאות בכל דרשה ודרשה, אלא שכאן הן ערוכות על-פי נושאים. 
"עלים לתרופה" (באנגלית, "שלך לנצח") – אוסף מכתביו של ר' נתן. באוסף יותר מחמש מאות מכתבים שכתב ר' נתן בעיקר לבנו אך גם לאחדים מחסידיו. המכתבים מלמדים כיצד לחיות את חיי היומיום על-פי משנת הרבי. 
"שמות הצדיקים", אוסף שמות הצדיקים. קריאת שמות אלה מעניקה הטבה רוחנית וחומרית רבה. ביוגרפיה מלאה של ר' נתן נמצאת בספר "באש ובמים: חיי ר' נתן מברסלב". 

השושלת ממשיכה! 
דור שלישי 

תלמידי ר' נתן 
ר' נחמן חזן מטולטשין (1884-1814). סבו של ר' נחמן היה חסיד של רבי נחמן. הוא נולד זמן קצר אחרי פטירת הרבי, ונקרא על שמו. לאחר שהתייתם בגיל צעיר מאוד, הוא גדל בבית דודו, שם פגש את ר' נתן בעת עלייתו של זה לרגל לארץ הקודש בשנת 1822 (ראה פרק 27). ר' נתן עצמו כה הרשים אותו שנחמן הצעיר החליט לדבוק בו. ואכן הוא נהיה לחסידו הקרוב ביותר של ר' נתן, ובסופו של דבר – למנהיג תנועת ברסלב. ר' נחמן היה החזן לתפילת מוסף בקיבוץ ברסלב באומן בראש השנה, ומכאן שם משפחתו "חזן". הוא התפלל בכוונה כזאת שהנאספים חשו שהוא "מרחף באוויר" בעת התפילה. להטו הגדול היה מקביל רק לצניעותו. למרות העובדה שהנהיג באותו הזמן את חסידות ברסלב, ר' נחמן לא חש שלא מכבודו לשרת אחרים. מיד אחרי גמר התפילה בבוקר, הוא היה נוטל את הדליים לשאוב מים לבית הכנסת. מאוחר יותר כאשר נשאל ר' נתן מי ינהיג את העדה לאחר פטירתו, הוא ציין עובדה זו "מי שנשא לי את הדליים של מים", בכדי לבטא את רצונו 
שיהיה זה ר' נחמן מטולטשין. 
ר' נחמן פרסם את הכרך הראשון של "ליקוטי הלכות" לר' נתן עוד בחייו של המחבר. מאוחר יותר, ערך ופרסם את שבעת הכרכים הנותרים. למשך 18 שנה גר בטולטשין. אחרי פטירת ר' נתן, הוא עבר לברסלב כדי להמשיך את עבודתו שם. אחרי שמונה עשרה שנה בברסלב, עבר ר' נחמן לאומן, שם חי עוד שמונה עשרה שנה, כשהוא מכהן כשמש בבית הכנסת של ברסלב במקום. שינוי אחרון זה הביא את מוקד חסידות ברסלב לעבור אף היא לאומן. בנו של ר' נחמן היה ר' אברהם חזן. 
רבי אברהם בער בן רבי יוסקה (נפטר בשנות ה1860). נכדו של רבי נחמן מבתו, אדל. רבי אברהם בער נשא לאשה את מרים רייצה, בתו של משה חינקעס, אך התגרש ממנה בתחילת שנות הדיכוי.(ראה להלן) מאוחר יותר נשא לאשה את בתו של רבי בער, אחד מחסידיו הראשונים של רבי נחמן מטשערין. רבי בער היה עשיר מאוד, ורבי אברהם בער נקלט לתוך העסק המשפחתי ורווח לו עוד יותר. (קהילת ברסלב משלוש הערים טשעהרין-קרמנטשוג-מדוודיבקע היתה אמידה למדי ומבוססת היטב והרבתה לתמוך בפרויקטים שאותם יזם ר' נתן.) רבי אברהם בער נודע בשל אדיקותו הרבה ומעשי הצדקה הרבים שעשה. ר' אברהם בער ור' נחמן רבה של טשעהרין עמדו מאחורי היוזמה להעמיד את ר' אברהם שטרנהרץ כשליח ציבור בימים הנוראים. 
ר' אפרים בר' נפתלי ויינברג (1800?1883-). בנו של ר' נפתלי (ראה לעיל). למרות שר' נפתלי עצמו היה בין החסידים הקרובים ביותר של ר' נחמן והיו לו חסידים משלו, בכל זאת שלח את ר' אפרים ללמוד חסידות ברסלב מר' נתן, שנהיה מחסידיו הקרובים. ר' אפרים שהה במחיצתו של ר' נתן זמן רב, ואחר-כך חיבר שני ספרים שדמו לספרי רבו. האחד נקרא "ליקוטי אבן" והולך בעקבות סגנון הספר "ליקוטי הלכות" בכך שהוא מסביר את ספרי הפוסקים לאור משנתו של רבי נחמן. הספר השני שחיבר נקרא "תפילות הבוקר", ספר תפילות המבוסס על תורתו של ר' נתן. ר' אפרים היה איש צנוע מאוד והוציא את שני ספריו בעילום שמו. ר' אפרים עבר לגור בקרמנטשוג, שם היה לסוחר תכשיטים מצליח ונהיה נאמן עוד יותר לה'. הרבה להתבודד ולהזיל דמעות בדוכניו בירידי תכשיטים שנערכו בערים שונות. הוא היה אמיד, ותמך כספית בפרויקטים של ר' נתן וסייע בידו כל אימת שנזדמן לאזור קרמנטשוג. ר' אפרים היה ידיד קרוב של בנו של ר' נתן, ר' יצחק (ראה לעיל), ושניהם הוערכו על-ידי ר' נתן. 
ר' משה (ברסלבר) לוברסקי. אל ר' נתן פנתה לפנים אשה במצוקה שהתחננה בפניו שיברך אותה בילדים. שני בניה, ר' משה ור' זאב (זנוויל) לוברסקי, היו פרייה של ברכתו של ר' נתן. ה' משה היה מחסידיו הנלהבים ביותר של ר' נתן ודמות מובילה בברסלב אחרי ר' נתן. האמון שרחש ר' משה לר' נתן לא יתואר. פעם נשדד. במקום לחפש אחר הגנב, נכנס ר' משה לבית המדרש, נטל את "ליקוטי הלכות" של ר' נתן, ועיין בכתוב שם על גניבה. זמן קצר לאחר מכן, הושב לו רכושו. אחרי נישואיו, עבר ר' משה לטשעהרין, שם היה משוחח מדי יום עם ר' אברהם בער (ראה לעיל), נכדו של רבי נחמן וחסיד של ר' נתן, על משנתו של הרבי ור' נתן. באחת הפעמים שר' משה הגיע כהרגלו לשוחח עם ר' אברהם בער לא מצאו וחשב לסוב על עקבותיו. היה שם חותנו של ר' אברהם בער, ר' דוב (בער), שהיה מחסידיו של רבי נחמן, ביקש ר' דוב (בער) מר' משה: דבר עמי. ר' משה עמד ביראת כבוד ואמר: "מה אני יכול לומר לך על עבודת ה'? הרי אתה הכרת את הרבי עצמו!" השיב ר' בער: "האמן לי! מה שלמדת אתה מרבי נתן על רבנו, הוא יותר ממה שאני יודע על רבנו מהיכרותי עם רבנו עצמו.!" 
רבי נחמן ב"ר צבי אריה גולדשטיין מטשעהרין תקפ"ה – תרנ"ד (1894-1825) 
הוא גדל בברסלב אצל אביו הגדול ר' צבי אריה שהיה בנו של ר' אהרן תלמידו של רבנו ורב בברסלב. לאחר פטירתו של אביו רבי צבי אריה כיהן רבי חיים כרב בברסלב, ואילו רבי נחמן נתמנה לכהן כרב בטשערין עוד לפני שנתו העשרים, ר' נחמן היה מכונה בפי כל בחיבה "דער טשערינער רב" (הרב מטשעהרין"). 
היה תלמיד חכם מופלג בעודו נער, בתחילת דרכו לא היה מקורב כל כך למוהרנ"ת, עד שפעם קרא לו מוהרנ"ת ואמר לו: "דע לך שבהחלט יתכן שרבנו השתמש עם זכות אבותיו להביא את סבך לכהן בברסלב - רק למענך"! 
לאחר פטירתו של מוהרנ"ת, התחרט על שלא שאב ממנו מספיק, והשקיע עצמו בכתבי מוהרנ"ת, הוא ערך ליקוט הנקרא ליקוטי עצות המשולש המבוסס על ספרו של מוהרנ"ת "ליקוטי עצות" וספרו "ליקוטי הלכות". הרב מטשעהרין היה הראשון שהחל בכתיבת פירושים על תורות רבנו,ובכך תרם לפתוח אפיקים נרחבים גם בפני אנשים מן השורה. היה בקי נפלא וחיבר כעשרים חיבורים, חלק מתוכם ראו חסידי ברסלב רק בכתב יד טרם אבדו. חיבוריו הנותרים החשובים ביותר כוללים את החיבור על ליקוטי מוהר"ן, לחיבור זה קרא "פרפראות לחכמה" ; רמזי המעשיות על סיפורי מעשיות של רבנו, ומראה מקומות על ספר המידות. לא ניתן שלא להתפעל מגאונותו העצומה בתורה העולה מספריו. הוא גם ליקט את "לשון חסידים" ו"דרך חסידים"; תורות תלמידי הבעש"ט ותורות תלמידי המגיד ערוכים לפי נושאים על סדר הא"ב. מקובל כי את שני הספרים האחרונים ערך כתוצאה מרדיפות והשמצות חסרי שחר על חסידי ברסלב, בחיבורו הוא מצטט את גדולי תלמידי הבעש"ט וגדולי תלמידי המגיד המתייחסים לאותם נושאים שרבנו מתייחס אליהם וניתן לראות את הדמיון הרב שבין דברי תורותיהם לדברי תורות רבנו. כמו כן ליקט תורות על הזוהר (על דרך של לשון חסידים) אך כתב היד אבד. 
מלבד גאונותו המופלאה גם נודע כמתמיד עצום. נוהג היה ללמוד פעמים רבות במשך כל הלילה. בהיותו רבה של טשעהרין, הזמינו אותו תמיד אנשי המקום לחתונות, אולם בדרך כלל לא הופיע והיה מנצל את אותו הלילה ללימוד תורה, פעם אחת החליט משמשו לא להעביר לו הזמנה לחתונה בידעו שבכל מקרה הרב לא הולך לחתונות, כשנודע לו הדבר, הקפיד הרב מאוד על משמשו וכך אמר לו: "כל פעם שיש חתונה בעיר ואני לא הולך, אני לומד כל הלילה, זאת מכיוון שאם הייתי הולך לחתונה, בלאו הכי לא הייתי ישן כל הלילה, עכשיו שלא נתת לי את ההזמנה מנעת ממני לילה שלם של לימוד!” 
לאחר שחיבר את ספרו "יקרא דשבתא" העוסק בקדושת השבת לאור התורות בליקוטי מוהר"ן אמר הרב מטשעהרין שהוא כבר לא מסוגל לישון בשבת. כי הרי נאמר "ושמרו בני ישראל את השבת" ושומר שישן מועל בתפקידו. 
מלבד "יקרא דשבתא" הוא גם חיבר ספר "זמרת הארץ" העוסק בקדושת ארץ ישראל לאור תורות ליקוט מוהר"ן, וכן ספר "ירח האיתנים" על חודש תשרי, ואף הוא בנוי על תורות ליקוטי מוהר"ן. 
הרב מטשעהרין היה צעיר מרבי נחמן מטולטשין. חסידי ברסלב החשיבו אותו מאד וכבדו אותו, למרות זאת כשהיה מגיע ל"קיבוץ" ראש השנה באומן, לא הסכים לשום גינוני כבוד: "באומן כולם שווים", היה אומר, "כשאני נוסע לקיבוץ של ראש השנה אני משאיר מאחרי את השררה והרבנות" 
בערב ראש השנה היה סובב ומביט בפניהם של חסידי ברסלב שהיו באים לקיבוץ באומרו שזהו ראיית פני הצדיק בימינו לאחר פטירת הרבי (התבוננות במכלול התלמידים הקשורים אליו מבטאים את פני הצדיק). 
יש לציין כי ר' נחמן מטולטשין שהיה מתגורר באומן העריץ מאוד את הרב מטשעהרין ולא רצה לומר תורה בפניו מחמת הכבוד הרב שרחש כלפיו. אולם הרב מטשעהרין היה אומר כי בשבילו לשמוע את הר' נחמן מטולטשין הוא פירוש על הליקוטי מוהר"ן! (שיח שרפי קודש). הוא היה ממתין בחוץ עד שר' נחמן החל במסירת השיעור ואז היה 'מתגנב' ומאזין לשיעורו בשקיקה. 

השושלת ממשיכה 
דור רביעי! 

רבי אברהם חזן (1917-1849). בנו של רבי נחמן מטולטשין. עוד מצעירותו גילה רבי אברהם דבקות מדהימה בבורא. הוא נהג לעזוב את ביתו מיד בצאת השבת כשעמו שקית לחם וערמת ספרים, ולהיעלם למשך שבוע ימים ביער. שם היה מתבודד ולומד ללא הפרעה. על עומק חשיבתו ניתן להתרשם מהפירוש העמוק שכתב, "ביאור הליקוטים", המנתח את דרשותיו של רבי נחמן, נקודה אחר נקודה, על-ידי ההעמקה בהן. למרות גאונותו האדירה ומוחו החריף התבטא רבי אברהם עצמו על שיחותיו הפשוטות של הרבי: "אני מקווה שעשרת אלפים שנה אחר תחיית המתים, אהיה ראוי להבין אפילו אחד ממאמריו של רבי נחמן בדרך שהרבי עצמו הבין אותו בעולם הזה." 
כשנה לאחר פטירת אביו, רבי נחמן מטולטשין (1884), החל רבי אברהם ברישום רבים מן הסיפורים וממסורות ברסלב שקיבל ממנו. אלה היוו את הבסיס לספר "כוכבי אור" שחיבר (חמישה שערים), ל"שיחות וסיפורים" וכן לחיבורים נוספים. סביב שנת 1894 עבר רבי אברהם להתגורר בירושלים, אעפ"י שנהג לשוב לאוקראינה אחת לשנה כדי לעשות את ראש השנה באומן. הוא התמיד בכך עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה שהשאירה אותו באוקראינה, שם נשאר עד לפטירתו בחנוכה, 1917. בין תלמידיו היו רבי אליהו חיים רוזן ורבי לוי יצחק בנדר, מדמויות המפתח האחראיות להתפתחות חסידות ברסלב בירושלים כיום. הספר "אבניה ברזל" מאת רבי שמואל הורוביץ ז"ל נובע בעיקר משיתוף הפעולה בינו לבין רבי אליהו חיים ורבי לוי יצחק, בעוד ר' לוי יצחק הוא המקור העיקרי לספר הנפוץ "שיח שרפי קודש". 

התפשטותה של תנועת ברסלב למדינת פולין 
סיפורה של תנועת ברסלב בפולניה 

עד שנת תרס"ה, למעלה ממאה שנה מאז היווסדה של התנועה לא הגיע שמעה של תנועת ברסלב לפולין, התנועה החלה מהכרות של אדם אחד, יחיד ומיוחד הרב יצחק ברייטר עם תורת רבנו וחסידי ברסלב. בזכותו הוצתה השלהבת האדירה של אלפי חסידי ברסלב בפולין, סיפור זה מופלא ומקורי וראוי להקדיש לכך פרק בפני עצמו: 
באחד מימי החורף של שנת תרס"ה היה הוגה בתורה בהתמדה בבית מדרשו של הרב צדוק הכהן בלובלין, במקום הייתה קיימת ספריה ענקית עם מלאי עצום של ספרים בכל תחומי היהדות, באחד הימים הבחין בספר "ליקוטי מוהר"ן" מרבנו, ללא שידע או שמע דבר על רבי נחמן מברסלב או על דרכה של חסידות ברסלב ותורתה. הוא פתח את הספר ושקע בלימוד במקום שנפתח לו, תורה זו המתחילה בוא אל פרעה (תורה ס"ד ח"א), מתייחסת לנושא סדר הבריאה עד להתהוות עולמנו, רבי יצחק עיין בתורה והתפעל מאוד, הוא חש כאילו המחבר מדבר ישירות אליו, ולבו נמשך לחיבור זה, במקום החליט לקבוע זמן ללימוד מתמשך בספר, ר' יצחק הצניע את הספר במקום סתר, כדי שתהיה לו גישה ישירה לספר, למחרת כאשר נגש למקום בו הניח את הספר וביקש לעיין בו שוב, הבחין ר' יצחק שהספר נעלם, למרות חיפושיו הרבים אחר הספר, הוא לא נמצא, גם לא היה לו כל דרך לברר אודות הספר, כיון שאפילו את שם הספר לא זכר. צערו היה כה רב, שהדבר טרד את מנוחת נפשו. הוא שפך את לבו לפני חברו הטוב ר' שמואל אליהו מנדליאיל, וסח לו את צערו וגילה את אוזניו, כי מצא ספר שאפילו את שמו אינו זוכר, אך הספר הנו מיוחד, והיות ורצה להגות בו החביאו במקום סתר, ומאוד תמוה בעיניו שמישהו ייגש למקום זה לקחת משם את הספר, ומאז נפשו נסערת ואינה יודעת מנוחה. 
לאחר כמה שבועות כאשר למד שוב באותו בית מדרש, נגש אליו אדם עם ספר ושאל אותו כבדרך אגב "יצחק, איזה ספר זה? השיב לו כלאחר יד "ספר"!, הלה הסתפק בתשובה זו, השאיר אצלו את הספר והלך, ר' יצחק עלעל בספר ועיניו הוארו, הספר הכיל שני ספרים כרוכים יחד, הספר השני היה ה"פרפראות לחכמה" (ספרו של ר' נחמן הרב מטשערין המפרש את הליקוטי מוהר"ן), ומיד הבחין שהספר הינו פירוש לספר שהוא מחפש - ליקוטי מוהר"ן. (ומיד סיפר בהתרגשות לידידו ר' שמואל על ההתפתחות, ואמר לו הרי זה מה שחפשתי). כעת הוא כבר ידע את זהות המחבר ואיזה ספר לחפש, כעבור זמן קצר השיג את הספר שיחות הר"ן, הספר הותיר בו רושם עז, ר' יצחק הוקסם מהעצות הבהירות, והדרך הנפלא של רבנו, ומיד החל משתף את חבריו וידידיו עם תגליתו, על הדרך המיוחדת שבספר זה, משאת נפשו העיקרית עדיין הייתה להשיג את הספר ליקוטי מוהר"ן, אותו ראה הראשון. משני ספרים אלו נודע לו כי המחבר מנוחתו בעיר "אומן". אולם כיון שלא הכיר את המקום, לא ידע כיצד להגות נכון את השם, במקום להגות את שם העיר אוּמן הוא הגה אותה אוֹמן, מסיבה זו חשב שהעיר נמצאת בארץ ישראל, וכשהיה משוחח עם חבריו היה מזכיר כך את שם העיר. 
התפנית באה, כאשר פעם בשיחתו עם חבריו עמד אדם אחד שהאזין לשיחתם ושמע איך הם מתייחסים לעיר אומן בהיגוי אוֹמן. טעות זו גרמה לו לגחך עליהם. 'כיצד הוגים אתם את שם העיר', "אני הייתי בעיר הזאת ושמה אוּמן, זוהי עיר באוקראינה באים לשם הרבה חסידים לפקוד את קברו של רבם הקבור בעיר". כך נודע לו שהעיר אומן היא באוקראינה (שהייתה באותם ימים חלק מרוסיה). 
ר' יצחק שהיה להוט ביותר להכיר את חסידי ברסלב וליצור עמם קשר, רצה לשלוח מכתב ולשמוע מהחסידים, אך למי ישלח כאשר אינו מכיר שם איש? ר' יצחק החל לחשוב על דרכים כיצד להתכתב אתם, עד שעלה בלבו רעיון, הוא שיער שהספרים המודפסים בפולין מיוצאים לכל רחבי רוסיה, ר' יצחק פנה לבית הדפוס המקומי בלובלין, וצירף מכתב לספרים המיועדים לעיר אומן, על המכתב רשם עבור חסידי ברסלב באומן. 
ר' יצחק שהיה בעל רגש ויודע לשון שיגר להם מכתב מלא רגש, במכתב בקש מהם לשלוח לו את כל הספרים הקיימים, תמורת תשלום מלא, ובנוסף בקש מכל אחד מהם לכתוב לו דברי תורה וחסידות. 
המכתב הגיע לאומן באמצעו של חול המועד פסח, אל בעל חנות ספרים שכבר התרחק מהיהדות באותם ימים, בחנותו מכר לרוב ספרי חול, ומדי פעם מכר מעט ספרי קודש ותשמישי קדושה, להפתעתו הוא מבחין שלמשלוח מצורף מכתב הממוען עבור חסידי ברסלב בעיר. לא היה לו כל חשק לטרוח לחפש חסיד ברסלב ולא ידע מה יעשה עם המכתב, בהשגחה נפלאה לגמרי "במקרה" (אותיות רק מה') נכנס לחנותו הר' געצי (געצל) שהיה מצאצאיו של רבנו ובקש לקנות חבילת ציצית, בעל החנות שמח למסור לו את המכתב שהיה מיועד עבור החסידים. חסידי ברסלב באומן התרגשו מאוד לקריאת המכתב והבחינו שהכותב הוא אישיות דגולה, ואמת צרופה עומדת מאחורי המכתב. למרות שהמכתב הגיע בחול המועד ומעולם לא כתבו בחול המועד, החליטו לענות לו מיידית, בהחשיבם את הדבר למצווה עוברת (חולפת), חשובי החסידים צרפו כל אחד דברי תורה וחיזוק, ושלחו את המכתב לתעודתו. הכתובת אותה רשם לשגר את המכתב נאלנטשוב, הייתה עיירה קטנה הסמוכה ללובלין שם גרו חמיו וחמותו, באותה עת התגורר אצלם, בחג הפסח שהה אצל אביו בלובלין, וכאשר חזר לאחר החג לנאלנטשוב, ביקש לדעת אם הגיע עבורו מכתב, אך אף אחד מבני הבית לא ידע לעזור לו במידע כל שהוא. הוא יצא למרפסת לפוש, בינתיים הוריקה חמותו את הארגז כביסה מהלבנים שהצטברו בחג בכדי לכבסם, בתוך כך נפל מכתב אחד מתוך הארגז, מסקרנות הרים את המכתב לראות מהו, להפתעתו ראה שזה המכתב שנשלח אליו מאומן, ונתגלגל לכאן, ואף אחד לא הבחין בהעלמות המכתב, הוא קרא את המכתב בהתפעלות ובשקיקה. במיוחד הרשימו אותו מילותיו של החסיד ר' שמשון ברסקי שכתב לו בזה"ל: "אם יזכה להגיע למחננו יזכה להבחין בין האמת לשקר". בר"ה תשס"ו כבר נסע לאומן, וכך התוודע לדרכם המאירה של חסידי ברסלב. לאחר שנה כבר נסעו עמו שבעה אנשים וכך מדי שנה נוספו עוד ועוד אנשים שהצטרפו אליו. 
אלו שהכירו את ר' יצחק העידו כי אנשים הוקסמו ונמשכו אחר אישיותו כמו בכוח מגנטי, בהיותו נחון ברטוריקה ובכושר דיבור נדירים, הוא מצא מסילות ללבות השומעים. היה מוסר שיעורים קבועים בשבתות שהלהיבו והדהימו את שומעיהם, ורבים נמשכו אחריו לתורתו של רבנו. הוא ריכז מסביבו חוג אנשים שהתעלו בעבודת ה', קבוצה זו הקפידה שלא יעבור עליהם יום אחד ללא התבודדות. בזכותו, התנועה גדלה והתעצמה, ותוך כמה עשרות שנים מנתה אלפי חסידים שהצטרפו אליה מכל חוגי החסידים בפולין. 
רבים מציינים בפליאה את העובדה שלמרות היותו הרוח החיה מאחורי ההתעצמות החסידית בפולין, לא ייחס ר' יצחק לעצמו שום תארים או גינוני כבוד אחרים, הליכתו ופעולותיו, כמו גם עבודותיו המופלאות, הן בלימודיו לפני ציבור שומעים, והן תפילותיו לפני בוראו, נעשו כולם בטבעיות, כאחד מן השורה. כה צנוע וענותן היה, שמבלי משים נשתגר שמו בפי הבריות "יצחק", ללא כל תואר כבוד, זאת למרות שאלפים רבים היו מתלמידיו ושומעי לקחו, והכירו בו שהוא חשוב ונעלה מהם לאין מונים. הייתה זו התחושה שהעניק בהתנהגותו הפשטנית, שגרמה לסובבים שלא להבחין בגדלותו האמתית, למרות ידיעתם בכך. גם המעטים שהקפידו לקרוא לו ר' יצחק, עשו זאת כאילו בעל כרחם, כשר' יצחק מצידו נותן תחושה שהוא שווה בין שווים. 
במלחמת העולם הראשונה, כאשר העולם היה מסוגר ולא היה כל אפשרות להגיע לאומן, יזם ר' יצחק את ייסוד הקיבוץ של ראש השנה בוורשה עיר הבירה של פולין. אח"כ נוסד גם קיבוץ בלובלין, ר' מאיר שפירא מלובלין- ראש ישיבת חכמי לובלין ויוזם "הדף היומי", העריץ ביותר את חסידי ברסלב, ואפשר לר' העשקע פאצינובסקי, מהעיר פיטערקוב, להעמיד לרשותם את בית הכנסת עבור הקבוץ בראש השנה ולקיים את התפילות בישיבתו, לעתים אף הצטרף לתפילות. בעלי התפילות בלובלין היו אנשי תום ויושר. הר' ישראל דוד גרינהוז היה מתפלל את תפילת מוסף של ראש השנה, קולו היה נעים וערב לאוזן, לערבית ושחרית התפלל הר' שלמה יהודה הופמן שנחון בקול רם ועז, הקול היה חודר ללב ועורר את כולם לתשובה. 
ר' יצחק ברייטר נלקח בשנת תש"ג למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצח באכזריות על ידי הנאצים הארורים, יחד עם צאצאיו ועוד אלפי חסידי ברסלב. יקום ה' דמו ודם כל יהודי פולין קרבנות שנות הזעם. לאחר השואה לא נשאר לר' יצחק צאצאים, אך השאיר אחריו ברכה קונטרס סדר יומו של חסיד ברסלב ערוך על פי משנתו של רבנו, ומסודר לפי סדר היום. את הקונטרס הוא מתחיל: "בעזהי"ת, סדר היום, עפ"י דעת וספרי אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל מברסלב". 
רֵע נוסף הראוי להתייחסות מיוחדת הוא הרב אריה לייב ציגלמאן אשר אף הוא היה בר אוריין ועמיתו של הר' יצחק ברייטר, ר' אריה לייב השקיע את כל מרצו בהדפסת והפצת ספרי רבנו והדפיס למעלה משבעים וחמשה אלף ספרים, כמעט ללא אמצעים כשעול עצום של חובות רובץ על כתפו תדיר, שניהם היו מוסרים שיעורים ברבים מספרי רבנו בקבוץ הגדול בעיר וורשה. 
אישים בולטים נוספים היו הר' יצחק אוטווצקר, שם משפחתו היה קראקובסקי, תחילה התגורר בעיר לודז' הפולנית, עקב חולשתו עקר לעיר אוטוצק, על שם עיר זו, כונה ר' יצחק אוטווצקר, רבי יצחק היה גאון עצום ותלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי היה שגור בפיו, גם היה בקי בתורת הנסתר, בזוהר ובכתבי האריז"ל ועסק הרבה בתפילה ובהתבודדות, מרבית אנשי עיר לודז' התקרבו על ידו. 
ברשימותיהם של חסידי ברסלב יוצאי פולין מציינים גם בהתרגשות את "איש המופת הגדול שבאנשי שלומנו מפולניה ה"ה הגאון האדיר כש"ת ר' מרדכי הלברשטאם מו"ץ דעיר סוקולוב זי"ע והוא היה הראשון שבכל אנשי פולין בהתקרבותו לדעת רבנו ז"ל, וקיבל את סמיכתו מהרה"ג ר' יושע בר מבריסק". 
מרשימותיהם עולה גם כי לפני מלחמת העולם השנייה, הייתה קיימת בפולין ישיבה מיוחדת לחסידי ברסלב בעיר אוסטרווצע, בראש הישיבה עמד הרה"ג ר' אברהם יצחק (ור' משה מנחם ווינברג) שהיה תלמידו של ה"חפץ חיים". 
עם המשפחות ששרדו מהשואה האיומה, נמנים המשפחות המפורסמות: הר' יצחק גלבך ז"ל שהיה תלמידו של הקדוש ר' אלחנן וסרמן הי"ד בישיבת ברנוביץ' והוגלה לסיביר לחמש שנות גלות בסביר, זכה להתחתן עם מרת שרה תחיה, נכדה דור שישי ל-שרה בת רבנו הקדוש. הר' יעקב עזריאל (זליג) אורלנצ'יק ז"ל, אשר עלה לארץ שנים ספורות לפני עלות הכורת על אדמת פולין (ברשימותיו מצאנו תיעוד לחסידות ברסלב בפולין). הר"ר בירך רובינזהון ז"ל, ששרד את המלחמה והיגר לארצות הברית. הר"ר שמעון ברגשטיין ז"ל, הקים את ישיבת ברסלב בבני ברק. ר' מוטל יגנליק. ויבלחט"א הר' משה צוקר הי"ו, ועוד. 

תנועת ברסלב מגיעה לארץ ישראל 
ארץ ישראל עומדת במרכזה של משאת נפשו של כל חסיד ברסלב 
במשך כל הדורות שאפו חסידי ברסלב להגיע לארץ ישראל ולזכות להתבשם מקדושתה, החל מרבנו שמסר את נפשו להגיע לארץ, ואחריו תלמידיו הקדושים, ר' שמעון, שקבע את משכנו בארץ, ור' נתן שאף הוא מסר את נפשו להגיע לארץ ישראל, בנו של ר' נתן, ר' יצחק. ורבים נוספים. 
במאה האחרון התגברה העלייה לארץ, וחסידי ברסלב מפולין ומרוסיה, החלו נוהרים לכיוון הארץ. 
התקבצותם של חסידי ברסלב הייתה בעיקר בירושלים, שם ייסדו בית מדרש קטן בעיר העתיקה שמנה כמניין (עשרה) אנשים עד עשרים איש בלבד. 

ברסלב בירושלים 

ר' אברהם שטרנהרץ (1955-1862) . היה בנו של ר' נפתלי הרץ, נכד לרבי שכנא ונין לרבי נתן. אמו הייתה דבורה, בתו של רבי נחמן, הרב מטשערין. הוא נשא לאשה את יוטא בתיה, בתו של ר' יוסף יונה ואסתר שיינדל, נכדה לחנה צירל שהייתה בתו של רבי נתן. בצורה זו היה ר' אברהם שטרנהרץ נינו של ר' נתן; הוא נשא לאשה את נכדתו של ר' נתן, וחמיו היה בנו של ר' נתן. כתוצר של ענפים אחדים של משפחתו של ר' נתן, ובו-בזמן נכדו של הרב מטשערין, לר' אברהם הייתה גישה לכל המסורות משפחתיות והסיפורים על ר' נתן, שהיוו את היסוד לספרו "טובות זכרונות", אחד המקורות הראשיים שלנו לביוגרפיה זו. 
לאחר שהתייתם בגיל צעיר, גדל ר' אברהם אצל סבו המכובד, אשר השפעתו עליו הייתה אבסולוטית. אפילו כילד, גילה ר' אברהם חריצות רבה בלימוד התורה, תכונה שבשלה נודע גם סבו. אחרי תפילת שחרית היה מתבודד בעליית הגג, שם היה לומד את "ליקוטי מוהר"ן" ללא הפסקה עד שידע בעל פה את שעורו של יום. אחרי שהשלים את לימוד הש"ס כבר בגיל שש עשרה, הוא התחתן וכיהן כסופר סתם בטשערין. בגיל תשע עשרה התקבל כרב בקרמנטשוג. כאשר היה בן עשרים ושתים, סבו, הרב מטשערין ורבי אברהם בער (ראה לעיל) מינו אותו שליח ציבור בקיבוץ ראש השנה, באומן. 
ר' אברהם עלה לארץ הקודש ב1936- והתיישב בעיר העתיקה של ירושלים, שם הכירו בו כזקן הדור מקהילת ברסלב. הוא המשיך להוביל את תפילות ראש השנה בארץ ישראל, ובשנת 1940 הקים במירון "קיבוץ" (התקבצות החסידים לתפילות ) ראש השנה. כאשר הוגלה מהעיר העתיקה במלחמת השחרור בשנת 1948, התיישב מחדש בקטמון, שכונה ירושלמית, יחד עם חסידי ברסלב נוספים רבים. בין תלמידיו היו רבים ממנהיגי ברסלב הדגולים של העשורים האחרונים – ר' שמואל הורוביץ (1973-1905), ר' גדליה אהרן קניג (1980-1921), ר' צבי אריה ליפל (1979-1903), ר' צבי אריה רוזנפלד (1978-1922) (ע"ש נקרא המכון) ור' שמואל שפירא (1989-1913) – וכן מהדור הנוכחי: רבי משה בורשטיין (נולד 1913) ובנו ר' נחמן בורשטיין (נולד 1934), ר' מיכל דורפמן (נולד 1913) ור' יעקב מאיר שכטר (נולד 1932(. 
על ר' אברהם נאמר שהיה "ליקוטי מוהר"ן" חי. כל המביט בו הבחין שכל מעשיו הושתתו על איזו קביעה במשנתו של רבי נחמן. כאשר לימד מתוך "ליקוטי מוהר"ן", היה פותח בקריאת הטקסט, סוטה לחומר קשור כלשהו למשך שעה, שעתיים או אפילו יותר, ואז חוזר למלה המדויקת שפסק בה קודם לכן. המדהים ביותר היה שהכול נעשה מתוך זיכרון, ללא עיון מצדו בטקסט הנלמד! יתרה מכן, כך נהג עד שנפטר בגיל תשעים ושלוש וחצי!. 

השושלת ממשיכה ! 
דור חמישי 

רבי אליהו חיים רוזין – (תרנ"ט – תשד"מ). מייסד וראש ישיבת ברסלב בירושלים. ר' אליהו חיים נולד בפולטוסק, בפולין, והתייתם בילדותו. בגיל חמש נשלח ללמוד תורה הרחק מהבית. כיון שהצטיין בלימודיו, הוא נתקבל לישיבת לומז'ה המפורסמת בהיותו רק בן שתים-עשרה. שם מצא ספרון "תיקון הכללי" ונפגש עם חסיד ברסלב ששכנע אותו לנסוע לאומן. לאומן הגיע בשנת תרע"ד, ומאוד התרשם מכך שחסיד רבי נחמן, למרות שהם ללא ספק חסידים, הם מקפידים מאוד לקיים את ה"שולחן ערוך" ללא כל התחכמות, דבר זה היה בשבילו בגדר חידוש. 
בעודו באומן שמע שרבינו אמר: "עבודת ה' הרוחנית הקשה ביותר קלה בהרבה מקיום עסקה גשמית פשוטה" כיון שלא ירד לשורשו של הדבר, הוא ביקש הסבר מאת ר' אברהם חזן, מנהיגם של חסידי ברסלב באותם ימים, אשר השיב לו בפשטות: "ההתבודדות היא עבודת ה' הרוחנית הגדולה ביותר שאפשר לקיים, כל הדרוש הוא לדבר בפה. אפילו להרוויח סכום כסף קטן דורש מאמץ רב יותר מזה". מאז, נשאר ר' אליהו חיים באומן תחת הדרכתו של ר' אברה חזן. 
הוא נשאר תושב אומן למשך עשרים ושתים שנה ופעל להבטיח את הישרדותם של חסיד ברסלב באומן ובסביבתה בעת הרעב שפשט באוקראינה בשנת תרצ"ג. הוא ארגן משלוחי מזון ממוסקבה לאומן. הוא פנה גם לוועד החלוקה המשותף (הג'וינט) לסיוע, צעד שהוביל למעצרו בידי הנקוו"ד (קודמם של הקג"ב) בחורף תרצ"ו כשגם הוא וגם ר' לוי יצחק בנדר הואשמו ביצירת מגע עם ארגוני חוץ. הם נכלאו, "הועמדו לדין" והיו בסכנת גזר דין מות. אולם ה' היה עמם, ועניינם הופקד ביד פקיד יהודי במשרד המשפטים בקייב. פקיד זה היה בן לחסיד ברסלב, כשאביו הבחין שהוא נמשך לתנועת הקומוניזם, אמר לו ראה כאשר יבואו לפניך יהודים ובפרט חסידי ברסלב תשתדל בכל יכולתך לעזור להם. כעת התאפשר לו לקיים את דברי אביו, הפקיד הביא לחנינתם הסופית, הם הורשו לשוב לביתם, אך הושמו ב"מעצר עיר", ונאסר עליהם לעזוב את אומן. 
למרות זאת, שב ר' אליהו חיים מיד למוסקבה, הוא כבר הגיש בקשת הגירה לארץ ישראל לפני מאסרו, כך שבשובו הוא מצא שאשרת היציאה שלו כבר ממתינה לו. ר' אליהו חיים נמלט לירושלים, והגיע לשם בערב חג השבועות תרצ"ו. הוא עבר להתגורר בשכונת מאה שערים בירושלים החדשה" והקים בעיר העתיקה את ישיבת ברסלב. בשנת תשי"ג יזם ר' אליהו חיים את בנייתו של מה שהיום הוא בית הכנסת והישיבה של ברסלב ברח' מאה שערים בירושלים. על כך, הוא הושם ללעג אפילו על ידי אחדים מברסלב הבכירים. "עבור מי אתה בונה בית כנסת כה גדול" הוא נשאל " באותה שנה היו בכל ארץ ישראל, אולי מאה וחמישים חסידי ברסלב בלבד). היום כעבור חמישים שנה כמעט בארץ, אין עוד מקום לערער על הסתכלותו לעתיד בית הכנסת למרות גודלו, אינו גדול דיו להכיל את המוני חסידי ברסלב בדורנו. 
ר' אליהו חיים שימש כתובת לשבורי לב. כל מי שלבו כבד עליו בא לשוחח עמו, ויצא מפניו מעודד ושמח. לא שהבעיות נעלמו לפתע, אדרבה הן נותרו והיו אמתיות, אך בעזרת מוחו החריף של ר' אליהו חיים ולבו הרחום, נותחו כל הלחצים והדאגות הנלווים, וכל הגורמים המיותרים הוסרו. עתה, כל מה שהי צורך לו לאדם להתמודד עמו היה בנקודה המרכזית אשר בה התמקדה הבעיה ואשר באמצעותה יוכל לשפר את מצבו. הוא היה אומר תמיד, בחיוך רחב: "בתורה חמשה ספרים. ל'שולחן ערוך' ארבעה כרכים. מה קרה לכרך החמישי? זה מקביל לשכל של האדם עצמו, לדעת היכן ליישם את ידיעותיו." 
ר' אליהו חיים היה שרוי תמיד בשמחה פנימית. לרמת היישוב הדעת שלו לא היה תקדים. כיון שגופו נחלש על ידי מחלת הטיפוס ושאר המחלות שסבל מהם בשנותיו הצעירות, הוא היה חלש למדי לקראת סוף חייו. אולם, כחסיד ברסלב של אמת, לא דילג על הקימה בלילה ואמירת "תיקון חצות" וקיום פרקי התבודדות, כאשר נשאל כיצד מצא את הכוח לעסוק בעבודת ה' מסוג זה, השיב: "כשמתרגלים לדבר בצעירותך, אתה עושה אותו בצורה אוטומטית גם אחרי שנים רבות כל כך". הוא לימד אותנו שוב ושוב, שלא לעשות דבר ללא התבודדות. בשנתו האחרונה, כאשר שכב רוב הזמן על מטתו, אמר: "מה הייתי יכול לעשות עתה, לולי עצת ההתבודדות של רבנו!". 
רבי לוי יצחק בנדר – (תרנ"ז - תשמ"ט). בהגיעו לאומן בשנת תרע"ה היה ר' לוי יצחק לתלמידו המובהק של ר' אברהם חזן מטולטשין. למרות שרבו נפטר, לאחר שלוש שנים מעת בואו, ומלחמת העולם הראשונה הגיעה לקיצה, הוא נשאר באומן שהיה אז מרכז חסידות ברסלב למעשה בעשרים השנים הבאות, בקירוב. לא עברזמן רב והוכרו מידותיו המיוחדות של ר' לוי יצחק, ובגיל שלושים הוא התמנה לשליח ציבור לתפילת שחרית בראש השנה באומן. מוקדם בחורף תרצ"ו נכלאו הוא ור' אליהו חיים רוזין באוקראינה כ"יסודות חתרניים" עקב הפצת יהדות במסירות נפש. כשזכה בחנינה מותנית לאחר שכבר נגזר דינו למות, נמלט ר' לוי יצחק. הוא נס מעיר לעיר, ולא נשאר זמן רב במקום כלשהו, את השנים של מלחמת העולם השנייה עשה בסיביר, ואחרי –כן היגר לפולין. לבסוף, בשנת תש"ט הגיע לארץ ישראל. ר' לוי יצחק הוכר כראש עדת חסידי ברסלב בירושלים עד לפטירתו. חסידי ברסלב רבים קיבלו אותו כמדריכם הרוחני, במיוחד בעלי התשובה שהצטרפו בהמוניהם לחסידי רבנו בעשרים שנה האחרונות. 
תכנית הלימודים האישית של ר' לוי יצחק נהייתה לאגדה. הוא התמסר לדבקות במשנת רבנו. 
התמדתו באימוץ המעשי של עצתו של הרבי לומר "תיקון חצות" ולקיים פרקי התבודדות גם היא הדהימה רבים. למשך כשבעים וחמש שנים לא החסיר אף לילה של עריכת "תיקון חצות". אולם, כאשר נשאל: "איזה מהישגיך הוא היקר ביותר בעיניך ? איזה אתה עומד להציג בפני בית הדין של מעלה?" השיב ר' לוי יצחק בפשטות ובדרך ברסלבית טיפוסית: "שלושים שנה התגוררתי ברוסיה, ועודני מאמין באלוקים!" 
הוא נפטר בירושלים ביום כ"ב תמוז תשמ"ט במעמד מאות מחסידי ברסלב בשאגת "שמע ישראל". 
קורות חייו הועלו על ספר הקרוי "איש חסידיך" בהוצאת חתנו ר' מרדכי לסקר שליט"א, ונכתב על ידי הסופר של חסידי ברסלב, ר' בצלאל פרידמן שיחי'. 

תנועת ברסלב בשאר ערי ארץ ישראל 

ברסלב בבני ברק 

הרה"ח ר' נתן צבי קניג ז"ל - כבר מצעירותו הוכר כצורב שנון ומתמיד עצום, עסק בתורה מתוך הדחק, והקים כולל לאברכים מיוחדים בבני ברק אשר כל צורב שחשקה נפשו בתורה פונה לשם, תחילה התקיימו הלימודים בדירות שנקנו על ידו למטרה זו, לאחר מכן התמסר להקים בנין מרווח עבור כשלוש מאות! אברכים עמלי תורה. היכל בית המדרש משמש עבור החסידים לתפילות ימות החול ולשבתות, חיבר חמישים ושבע ספרים כמניין שנותיו,בכל תחומי התורה, בנגלה ובנסתר. היה מקורבם של גדולי התורה בדורנו וחביבם, בין ספריו בולט הספר תורת נתן על ליקוטי מוהר"ן המהווה עבודת מחקר עצומה, הסבר תורות הרבי על פי הסבריו של ר' נתן בספרו "ליקוטי הלכות". 
הרה"ח ר' שמעון ברגשטיין ז"ל - מחסידי ברסלב יוצאי פולין, הקים את ישיבת ברסלב בבני ברק מאות מחסידי ברסלב חונכו בישיבה זו, השפעתו הייתה מרובה ודבריו קנו שביתה בלב התלמידים שהעריצוהו מאוד. כמו כן עסק רבות בחסד עם משפחות מצוקה, והיה מדריכם לתורה ועבודת ה', חלק גדול מהם זכו והקימו משפחות לתפארת חסידות ברסלב. 
המשפחות הראשונות של חסידי ברסלב שתקעו יתד בעיר בני ברק, היו יוצאי פולין, הרה"ח ר' מוטל יגנליק ז"ל, הרה"ח ר' יעקב עזריאל אורלנצ'יק ז"ל, יבלחט"א הרה"ח ר' משה צוקר, ועוד. 

ברסלב בצפת 

ר' גדליה אהרן קניג (תרפ"א תש"מ) ר' גדליה שנולד בירושלים, היה צעיר כאשר צורף לחסידי ברסלב על ידי ר' אברה שטרנהרץ כאשר חילקה מלחמת תש"ח את העיר העתיקה, הוא עבר, עם רבו, לשכונת "קטמון". מלבד מאמציו לתמוך ב"קיבוץ" ראש השנה של ברסלב במירון, וכתיבת חיבור הנפלא "חיי נפש" (ספר שהיווה תשובה ל"נפש החיים" של תלמידו המובהק של הגאון מווילנה, רבי חיים מוולוז'ין) נודע ר' גדליה בזכות יכולתו לדבר אל לבן של הנפשות המחפשות דרך אולם עם כל זאת הוא ראה כשליחות האמיתית בחייו להקים קהילה חסידית בצפת בשם "קרית נחל נבע מקור חכמה", הוא ממש מסר את נפשו עבור מטרה זו. ר' גדליה נסע מספר פעמים לארה"ב ולאירופה, על מנת לגייס כספים עבור המוסדות שהקים בעיר צפת, בנסיעותיו היה מקרב צעירים נבוכים לדרך רבנו, ואף נפגש עם קהילת סקווער בארה"ב, בניסיון לרכך את חילוקי הדעות בין החצרות השונות, בהתרשמותם מאישיותו הדגולה, הצליח ר' גדליה לשנות הרבה בגישתם. 
קהילת ברסלב "קריית נחל נובע מקור חכמה" בצפת ממשיך להתפתח ולגדול תחת הנהגתו של בנו הרב אלעזר מרדכי קניג שליט"א. תחת הנהגתו פרחו מוסדות התורה, נפתחה ישיבה קטנה, וקריה שלמה הוקמה עבור חסידי ברסלב המתגוררים במקום. 

ברסלב בעמנואל 

ר' נתן ליברמנש שליט"א – לפני למעלה מעשרים שנה עקר מבני ברק עם קבוצה של צעירים שוחרי רוחניות אשר בקשו למצוא מקום שליו רחוק משאונה של עיר, בו יוכלו לעסוק בתורה ובעבודת ה'. בעמנואל הקימו בית הכנסת משלהם, עקב אי הצלחתה של העיר עמנואל בהתפתחותה הכללית, נעצרה גם התפתחותה של קהילת ברסלב בעמנואל, אך הקהילה שם מגובשת ומצליחה. 
בשנים האחרונות עדים אנו להתפתחות מהירה וברוכה של תנועת ברסלב בכל הארץ, קבוצות של צעירים מקרב החסידים, ייסדו קהילות שונות בערים שונים ברחבי הארץ: בבית שמש, בביתר, במודיעין עלית, ועוד. כמו כן הוקמו קהילות שונות עבור ציבור חסידי ברסלב בעלי תשובה במרכזים שונים בארץ, ביישובים שונים ובערים שונות, יבנאל, אילת, הוד השרון, צפת, חיפה, באר שבע ועוד. 

התנועה מתפשטת לארה"ב ואירופה 

ר' ישראל אבא רוזנפלד (תרמ"ב – תש"ז) ר' ישראל אבא נולד למשפחת חסידי ברסלב וחי מרבית חייו בעיר קרמנצ'וג באוקראינה. עם הטבח שנעשה במשפחתו בעת המהפכה הבולשביקית- פנה מערבה, דרך פולין, והגיע לארה"ב בשנת תרפ"ד. באותה עת היה בניו יורק בקושי מניין של חסידי ברסלב, ר' ישראל אבא סייע להקים שם התוועדויות שבועיות ללמוד את ספרי רבנו. ר' ישראל אבא היה פעיל גם בגיוס כספים לקהילת ברסלב בארץ ישראל. 
ר' צבי אריה בן ציון רוזנפלד ז"ל (תרפ"ב - תשל"ט) ר' צבי אריה היה בנו של ר' ישראל אבא, בן למשפחת חסידי ברסלב, גזע משפחתו נעוץ דור אחר דור עד לחסידי ברסלב עד לר' אהרן, הרב של ברסלב, ולר' שמואל יצחק, הרב מטשערין, אשר שניהם נמנו עם חסידיו המובהקים ביותר של רבינו. ר' צבי אריה נולד בעיר גידיניה שבפולין, בשנת תרפ"ב, באותה שנה בהיותו בן ששה חודשים בסך הכל, חלה בדיפתריה, אביו ר' ישראל אבא, ניגש ל"חפץ חיים" וביקש מהצדיק הישיש לשנות את שמו של התינוק (דבר שנהוג לעשותו למען חולה מסוכן). הוסף לו השם בן- ציון, והוא הבריא ממחלתו. 
המשפחה הגיעה לארה"ב בשנת תרפ"ד. בעוד הוא גדל ברובע בראונזויל בברוקלין, למד ר' צבי אריה בישיבה על שם הרב חיים ברלין ואחר כך בישיבת תורה ודעת. אחר כך הוא למד בהדרכתו של רבי אברהם יפה'ן הנודע בכל העולם כראש ישיבת נובהרדוק- בית יוסף. בגיל עשרים ושלוש, אחרי שהשלים בפעם השניה את כל התלמוד עם כל שאר לימודיו המגוונים, הוסמך ר' צבי אריה לרבנות על ידי מורו הגאון רבי אברהם יפה'ן ורבנים חשובים נוספים. 
תוך שהוא נוטל על עצמו את האחריות לחלק מחובותיו של אביו לצדקה, אחרי פטירת אביו בשנת תש"ז, החל ר' צבי אריה מתכתב עם ר' אברהם שטרנהרץ בירושלים. במסגרת הראשונה מבין יותר מחמשים מסעותיו לארץ הקודש, בשנת תש"ט, הוא נפגש עם ר' אברהם ששתל בר' צבי אריה את הצורך הבוער להפיץ בארה"ב את תורתו של רבינו. זאת נעשתה לשליחות חייו, ולמשך שלושים שנה הבאות היה ר' צבי אריה לחלוץ בתנועת בעלי התשובה בארצות הברית –ובו בזמן הפגיש אנשים רבים יותר ויותר למשנתו של רבי נחמן. הוא נפגש בהורים זועמים, באיומים על חייו ועל משפחתו, ואפילו ניסו להעמידו לדין על חטיפה (השו' סיפורי מעשיות יב). אולם, הוא התמיד בעבודתו, והביא ממש אלפי יהודים להכרה ראשונה עם היהדות ועם תורת רבנו. בקרב תלמידיו היו שפתחו את הדרך למסעות לאומן לציונו של רבנו, ורבים מתלמידיו פעילים עד היום בהיבטים שונים של עולמה של חסידות ברסלב. 
כשהוא מרבה בהרצאות ודרשות, אהב ר' צבי אריה להעניק לאחרים מידיעותיו הנרחבות בתלמוד, במדרש, בזוהר,בקבלה ובמשנתו של רבנו, במסגרת שיעורים שהשתתפו בהם תלמידים אשכנזים וספרדים גם יחד. הוא הצטיין גם בחכמה מעשית וידע לייעץ עצות טובות גם בענייני כספים. אולם לעצמו הוא חי חיי הסתפקות במועט, ובמשכורתו כמורה פרנס את עצמו ואת בני משפחתו. 
מלבד הזמן שהקדיש להוראה בבית הספר ולהרצאות על תורתו של רבנו , הקדיש ר' צבי אריה את עצמו גם לגיוס כספים לבניית ישיבת ברסלב בירושלים. בעידודם של ר' אברהם שטרנהרץ ור' אליהו חיים רוזין, יצוין כי הוא אשר גייס את מרבית הוצאות הבניה, ובזכותו הוקם הבניין הגדול המתנשא כיום במרכזה של השכונה החרדית "מאה שערים" בירושלים.כאשר הושלם בנין בית הכנסת, המשמש מאז ומקדם למרכז רוחני גם כן, המשיך ר' צבי אריה לגייס כספים כדי להוציא לאור את כתבי רבנו בלשון הקודש (בעברית מדוברת). הוא אף יזם את תרגום משנת רבנו ללשון האנגלית. פעולה זו החלה בתרגום שיחות הר"נ, שתורגם על ידי הרב אריה קפלן על פי בקשתו של ר' צבי אריה, את עריכת הספר עשה רבי צבי אריה עצמו. 
סביב ר' צבי אריה התגבשה קבוצת תלמידים שאף הקימה בית כנסת משלה, ובו התקיימו שיעורים תורניים על פי דרכה ומשנתה של חסידות ברסלב, מאות רבות של משפחות התוודעו לדרכה של חסידות ברסלב ואמצו אותה לדרך חייהם, אלפים רבים נוספים מכירים ומצטטים ממשנתה של רבנו, אף זה הודות לר' צבי אריה. 
ר' צבי אריה היה ההוכחה לכך שגם בארצות הברית החומרנית ניתן להיות יהודי חסיד ברסלב, המסמל יהודי הדבוק בבוראו, ואינו נוהה אחר תעתועי העולם המודרני. 
מכון נחלת צבי שהוקם על שמו המשיך בעז"ה את מפעלו המבורך והוציא קרוב לשבעים ספרים! המבוססים על משנתו של רבנו בשפה האנגלית, ההתעוררות העצומה, הביקוש לספרים, והתעניינותם של אנשים נוספים בכל עת בדרכו המאירה שופעת הנועם של רבנו, היא ההוכחה הנצחת של רבנו הקדוש שמעט לפני פטירתו חזה כל זאת מראש ואמר: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח". אישו של רבנו יוקדת, הלוואי נזכה שביאת המשיח תתרחש במהרה בימינו אמן!