סגולה א.

סגולה למעוברת שתלד בשלום ולא יקרה לה או לתינוק שום דבר לא טוב חלילה, שכשתגיע לחודש התשיעי להריונה, תטבול במקוה כשרה. (רפאל המלאך, אות מ)

סגולה ב.

סגולה לאשה מעוברת שתהיה לה לידה קלה: שביום הושענא רבה, אחרי התפילה, תיקח את האתרוג ותנשוך את הפיטם בשיניה. (סגולות ישראל, מערכת מ, אות סז)

סגולה ג.

סגולה ללידה קלה: לעשות ריבה מהאתרוג שעליו בירכו בחג הסוכות, ולאכול ממנה בליל ט"ו בשבט, הוא סגולה ללידה קלה. (כף החיים, סימן תרס"ד)

סגולה ד.

סגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן: שיאכלו בכל מוצאי שבת משהו, ויכוונו שהן אוכלות לשם מצוות סעודת מלווה מלכה, ובזכות זה תהיה להן לידה קלה בע"ה. (כף החיים, ש,ד)

סגולה ה.

סגולה למקשה לילד: שיקח בעלה בפיו מלא לוגמיו מי מקווה (מהמקווה עצמה) וילך עם פיו המלא מים, ויזלף על היולדת. ויש שכתבו שמותר לעשות זאת אפילו כאשר היולדת כבר אסורה על בעלה, משום שזה כזריקה בשינוי, ובמקום חולי הרי זה צורך רפואה ומותר) (סוגה בשושנים פ"ג; באר אליהו ט"ז. הסגולה עצמה מובאת בשם הבעל שם טוב).

סגולה ו.

נוהגים, שמי שנכנסה אשתו לחודש התשיעי להריונה, יקיים מצוות "פתיחת ההיכל" (בעת קריאת התורה), "והוא מנהג יפה ויש לו סמך על פי סוד" (מרן החיד"א, בספרו עבודת הקודש, מורה באצבע, סימן ג,צ; כף החיים קל"ד,יב)

סגולה ז.

מקובל אצל חסידים: להניח תחת ראשה של היולדת את הספר "נועם אלימלך" (של רבי אלימלך מליזענסק), ובפרט ספר מדפוס ראשון, כסגולה שתלד בקלות – "והוא בדוק ומנוסה" (אוצר הברית, ח"א עמוד ע"ט אות ה)

סגולה ח.

סגולה ליולדת המתקשה בלידה: לומר עליה שבע פעמים את מזמור כ"ב מתהלים – למנצח איילת השחר :

תהילים פרק כב

א  לַמְנַצֵּחַ, עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר;    מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב  אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי;    רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
ג  אֱלֹהַי--אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה;    וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.
ד  וְאַתָּה קָדוֹשׁ--    יוֹשֵׁב, תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.
ה  בְּךָ, בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ;    בָּטְחוּ, וַתְּפַלְּטֵמוֹ.
ו  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ;    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ.
ז  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ;    חֶרְפַּת אָדָם, וּבְזוּי עָם.
ח  כָּל-רֹאַי, יַלְעִגוּ לִי;    יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יָנִיעוּ רֹאשׁ.
ט  גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ;    יַצִּילֵהוּ, כִּי חָפֵץ בּוֹ.
י  כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן;    מַבְטִיחִי, עַל-שְׁדֵי אִמִּי.
יא  עָלֶיךָ, הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם;    מִבֶּטֶן אִמִּי, אֵלִי אָתָּה.
יב  אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כִּי-צָרָה קְרוֹבָה:    כִּי-אֵין עוֹזֵר.
יג  סְבָבוּנִי, פָּרִים רַבִּים;    אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי.
יד  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם;    אַרְיֵה, טֹרֵף וְשֹׁאֵג.
טו  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי--    וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל-עַצְמוֹתָי:
הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג;    נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי.
טז  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי;    וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי.
יז  כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים:    עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי; כָּאֲרִי, יָדַי וְרַגְלָי.
יח  אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי;    הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ-בִי.
יט  יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם;    וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל.
כ  וְאַתָּה יְהוָה, אַל-תִּרְחָק;    אֱיָלוּתִי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
כא  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי;    מִיַּד-כֶּלֶב, יְחִידָתִי.
כב  הוֹשִׁיעֵנִי, מִפִּי אַרְיֵה;    וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.
כג  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי;    בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.
כד  יִרְאֵי יְהוָה, הַלְלוּהוּ--    כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ;
וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ,    כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.
כה  כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--    וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ;
וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ.
כו  מֵאִתְּךָ, תְּהִלָּתִי:    בְּקָהָל רָב--נְדָרַי אֲשַׁלֵּם, נֶגֶד יְרֵאָיו.
כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים, וְיִשְׂבָּעוּ--    יְהַלְלוּ יְהוָה, דֹּרְשָׁיו;
יְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד.
כח  יִזְכְּרוּ, וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה--    כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ;
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ,    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
כט  כִּי לַיהוָה, הַמְּלוּכָה;    וּמֹשֵׁל, בַּגּוֹיִם.
ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ--    לְפָנָיו יִכְרְעוּ, כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר;
וְנַפְשׁוֹ,    לֹא חִיָּה.
לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ;    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר.
לב  יָבֹאוּ, וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ:    לְעַם נוֹלָד, כִּי עָשָׂה.

סגולה ט.

סגולה ליולדת המתקשה בלידה: לומר את מזמור ק שבתהלים –  מזמור לתודה . גם, לתת צדקה מכספה לתלמידי חכמים (ליקוטי עצות אות י-יא)

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
     הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ-לוֹ,   בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.