הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת":

 וידבר יהוה אל משה לאמור. דבר אל אהרן ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם:

 יברכך יהוה וישמרך:

יאר יהוה פניו אליך ויחנך:

ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום:

ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם[במדבר].

השכינה שורה על ידי הכוהנים בשעת ברכת הכוהנים
ברכת כוהנים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר, במסגרת ציווי על הכוהנים לברך את בני ישראל. ברכת הכוהנים נערכת במהלך התפילה.

לפני הברכה, הכוהנים ,צאצאי הכוהנים משרתי המקדש [לפחות שניים, ובדרך כלל שלושה] חולצים נעליים ונוטלים ידיים .בשעת הברכה הם עומדים מול ארון הקודש מכוסים כל אחד בטליתו. במהלך אמירת הפסוקים, ידי הכוהנים פרושות לפנים, כאשר אצבעות הידיים מתוות סימן מיוחד.

בצורת פרישת הידיים ישנם כמה מנהגים. המנהג הנפוץ הוא הצמדת הזרת לקמיצה, והאמה לאצבע, בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם כאשר ראשיהם כפופים זה מזה. מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, ביניהם השכינה מברכת את הקהל, לזכר הפסוק "מציץ מן החרכים".

 מנהג אחר הוא פריסה של הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו. בדרך כלל מכסות הטליתות גם את הזרועות עד מעבר לכפות הידיים, אך יש הנוהגים להוציאן מחוץ לטלית המכסה אך ורק את פני הכהן המברך. במהלך הקראת הטקסט נהוג בחלק מהעדות להניע את הידיים הפרושות מצד לצד, בכל מילה המסתיימת באות "ך", ובמילה "שלום".

נהוג שלא להביט על ידי הכוהנים בשעת הברכה, בעקבות דברי חז"ל שכל המסתכל בכוהנים בברכתם "עיניו כהות [ראייתו מתעמעמת]", מפני שהשכינה שורה על ידי הכוהנים בשעת הברכה. מטעם זה נהוג גם שהאב מכסה את בניו בטליתו בשעת הברכה .

הברכה משמשת במסגרת טקס דתי יהודי ,הנערך במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה, בין ברכת מודים לברכת שים שלום, ונקרא גם הוא "ברכת כוהנים" או נשיאת כפיים, מפני שהכוהנים מושיטים את ידיהם כלפי הציבור בעת ברכה זו.

הכוהנים מברכים את המתפללים בבית הכנסת בחלק מן התפילות: בתפילת שחרית, בתפילת מוסף בימי שבת, חג ומועד. וביום הכיפורים - גם בתפילת נעילה. פסוקי ברכת כוהנים משמשים לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.

ברכת הכוהנים ניתנה לכוהנים על ידי משה כשמטרתה היא ריפוי ויצירת הרמוניות.  ברכת כוהנים היא ההילינג העוצמתי היותר-שניתן להעביר לקהל יהודי. ככל שיש יותר כהנים, וככל שהם יודעים יותר כוונות - כוח הברכה מתעצם.

הכוהנים הראשונים אשר בירכו את העם בברכה זו היו אהרון ובניו, על פי ציוויו של הקב"ה: "וידבר ה' אל משה לאמר - דבר אל אהרן ואל בניו לאמר: כה תברכו את בני ישראל... ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו הכוהנים מברכים את העם מדי יום ביומו, כשהם עומדים על דוכן מיוחד ומגביהים את ידיהם. הגבהת ידיים זו נקראת גם "נשיאת כפיים", והמנהגים הקשורים לברכת כוהנים בבית הכנסת מבוססים על הטקס שהתקיים בבית המקדש.

חז"ל הקבילו את שלושת הפסוקים לשלושת האבות, וכן לשלוש הספירות העליונות בתורת הסוד - חסד, גבורה ותפארת.

בסוף המאה ה- 20 התגלה בירושלים העתיקה [בכתף הינום], במערת קבורה יהודית בת 2500 שנה.גליל עשוי כסף מתקופת הבית הראשון ועליו חרותה ברכת כוהנים כפי שהיא מופיעה בתורה, בכתב עברי עתיק [כתב דעץ].נראה שהנקבר ענד אותן כקמע ואף לקח אותן איתו אל הקבר [הלוחיות מוצגות כיום במוזיאון ישראל].