ספר במדבר - פרשת השבוע - שלח לך

(את מחתות החטאים האלה ... (במדבר יז, ג 

וזהו בחינת פגם קורח שהוא בחינת המחלוקת של המתנגדים על הצדיקים והחסידים האמתיים, שכל כחם מחמת הלמוד שלהם שלמדו תורה. קצתם לומדים בגפ"ת (גמרא, פרוש רש"י, תוספות), ויש שלומדים גם קבלה וכתבים, אבל מעשיהם אינם כהוגן, ויש מהם מקלקלים לגמרי רחמנא לצלן, ויש שאין יודעים מקלקולם כל כך אבל על כל פנים הם מתרשלים בעבודת ה' ואין מתפללים בכוונה וביגיעות, ורודפים אחר ההבל של ממון וכבוד והתנשאות וכיוצא, והם מתגרים בהכשרים ויראים תמימי הדרך ההולכים בתורת ה' באמת, העוסקים בתפילה ובמעשים טובים, בכוח ובכוונת הלב לשמים, והם עומדים בכל פעם וחולקים עליהם בכמה מיני רדיפות וליצנות

בלי שיעור.
וזה בחינת עדת קורח, כי קורח היה חכם ולמדן גדול, ועיקר הפגם שלו - שרצה להפריד בין למדן וצדיק, כאילו עיקר המעלה הוא בחינת למדן לבד. וזהו שאמרו (במדבר טז, ג): כי כל העדה כולם קדושים וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא, שם ד): כולם שמעו בסיני אנכי ה' אלוקיך וכו', היינו שאמרו מאחר שכלם שמעו "אנכי" וכל עשרת הדברות - שהם כלל התורה, אם כן אין למשה ואהרן שום מעלה והתנשאות, כמו שכתוב שם: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. וזה בחינת פגם הנ"ל שסמכו על הלמוד לבד וכפרו בעיקר האמת
כי עיקר המעלה וההתנשאות אמת של כל אחד מישראל על חברו, הוא רק על ידי מעשים טובים, כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות פ"א), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט ברבו ובאביו ובמי שגדול ממנו וכו'. כי אם היו מאמינים באמת שהעיקר הוא קיום התורה, לא היו אומרים 'ומדוע תתנשאו' וכו', כי היה ראוי להם להבין האמת שמשה ואהרון קדושתם גבוה מאד מאד, והם משקעים עדיין בתאוות עולם הזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (שם יז, ג): את מחתות החטאים וכו' — הם חטאו על נפשם וכו'. אבל הם רצו להפריד בחינת למדן מצדיק, כאילו העיקר הוא למדן וכו'. וזהו: ויקח קורח, ותרגם אונקלוס: והתפלג קורח, שחלק למדן מצדיק וכנ"ל.
ועל כן, אמר לו משה (שם טז, ו): "קחו לכם מחתות וכו'", שיקריבו קטורת. וכמו שפירש רש"י: הא לכם קטורת החביב מן הכול וכו'. היינו שמשה אמר להם: הריני מראה לכם, מי חביב לפני ה' יתברך. כי לפי דעת קורח, העיקר הוא הלמוד והחכמה של התורה, אף על פי שאינו מקיימא כלל, ולא עוד אלא שחולק על הצדיק האמת שהוא משה שנתן התורה ומקיים את התורה בקדשה נפלאה, על כן אמר לו: הרי לך קטורת שחביב מן הכול, ותכנסו כולכם להקטיר, ונראה דבר מי יקום. כי קורח היה למדן וחכם גדול גם בחכמות הקבלה, וידע בוודאי הסוד והכוונה של קטורת, ועל כן סמך על רוב חכמתו לחלוק על משה ואהרן ולבקש כהנה גדולה, מאחר שגם הוא יודע כוונת הקרבנות והקטורת. על כן אמר לו משה: "עתה נראה האמת. קחו לכם מחתות וכו' ואתה ואהרון איש מחתתו וכו' ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת וכו' והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש". וקורח סמך על חכמתו ונתרצה לזה, כי סבר שקטורת שלו יתקבל מאחר שהוא חכם ולמדן כל כך, ויודע דין וכוונות הקטורת כל כך.
אבל משה התרה בהם, ואמר להם שסם המוות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהו, לומר שראוי להם ללמוד קל וחומר מנדב ואביהו שהיו צדיקים גדולים מאד, אף על פי כן מאחר שהקטירו קטורת שלא בזמנו נשרפו. כי 'נדב ואביהו' הם בחינת 'בן עזאי ובן זומא' שזה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת, שאף על פי שהיו צדיקים גדולים, אבל שגו קצת כשנכנסו לפרדס והציצו יותר מדאי ונענשו, שזהו בחינת פגם נדב ואביהו, כי הם בחינה אחת כמובא. ועל כן רמז להם משה שיזהרו שלא ייענשו על ידי הקטורת דייקה, כי גם נדב ואביהו שהיו צדיקים גדולים לא יצאו בשלום על ידי שפגמו בבחינת ארבעה שנכנסו לפרדס, מכל שכן וכל שכן אתם. והם לא שמעו, וסמכו על חכמתם, ופגמו הפגם של 'אחר' שקלקל לגמרי וקצץ בנטיעות, כי זהו בחינת הפגם של קורח ועדתו שהפרידו בחינת למדן מצדיק וסמכו על חכמת למודם, שזהו בחינת מקצץ בנטיעות, בחינת והתפלג קורח..
ועל כן היה ענשם שנשרפו על ידי אש הקטורת בעצמו, שזהו בחינת 'לא זכה - נעשית לו התורה סם מוות' על ידי שמצייר אותיות התורה להפך, כי התורה בחינת 'אש', כמו שכתוב (ירמיה כג, כט): הלוא כוה דברי כאש. וכשפוגמים בה ומציירים האותיות להפך, מתגבר תבערת אש ממש רחמנא לצלן, כי מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו). (ליקוטי הלכות – הלכות אומנין אות ל"ה) 

אתה ובית אביך תשאו את עוון המקדש   ... (במדבר יח, א)

כי זהו עבודת הצדיקים, להמתיק הדינים מכל ישראל, שעל ידי זה מוציאין אותם מעוונות שבאים על ידי היצר הרע שיניקתו מהדינים, כי הצדיקים הגדולים משברים היצר הרע של מעלה שהוא בחינת דינים וממתיקים ומבטלים כל הדינים, ועל ידי זה מבטלין כח היצר הרע ומצילין ישראל מעוונות, ועל כן הצדיקים מקבלים על עצמן יסורין בשביל עוונות ישראל, כמו שכתוב: אכן חלינו הוא נשא ועוונותם הוא יסבול. כי הצדיקים הגדולים תולין כל החסרונות בעצמן שאומרים שמחמת שאינם ממתיקין הדין כראוי מחמת זה באים ישראל לעוונות, חס ושלום. ועל כן הם סובלים עוונות ישראל. וזה בחינת "אתה ובית אביך תשאו את עוון המקדש וכו'", כי הם צריכים לשמור ישראל מעוונות כי צריכין לעסוק להמתיק כל הדינים שבעולם, שעל ידי זה מבטלין כח היצר הרע ומצילין ישראל מעוונות. (הלכות שלוח הקן - הלכה ד', אות ט"ז)

ופדויו מבן חודש תפדה (יח, טז)

עיקר החיות הוא עבודת הבורא יתברך. וכשאינו מוסיף קדשה ודעת בכל יום, הוא קצר ימים, ומי יודע אם יעלו כל שבעים שנותיו ליום אחד? ועל כן הרשעים גמורים, הרחוקים מן התורה לגמרי, הם נקראים בחייהם מתים. אך אפילו העובד את ה' קצת, אינו נמנה בימי חייו כי אם כפי מעט העבודה ומעשים טובים שזכה לעשות בחייו, ועל כן יכול להיות שכל חיותו לא יעלה כי אם ליום אחד. אבל מי שזוכה להוסיף קדשה ודעת ולחיות חיים חדשים בכל עת, הוא זוכה לחיות שבעים שנותיו בשלמות.
וזהו בחינת קדשת הבכור, שצריכין לפדותו מן הכהן, בשביל להמשיך על ידי זה בחינת התחדשות החיות והמוחין, וזהו שעיקר פדיון בכור הוא מבן חודש, כמו שכתוב: "ופדויו מבן חודש תפדה". 'מבן חודש' דייקא, כי עיקר הפדיון הוא בשביל התחדשות החיות, שהוא בחינת חודש, בחינת מחדש חדשים. (הלכות תפלין – הלכה ה', אות כ' לפי אוצר היראה – חיים, אות ד)

YYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY

ספר במדבר - פרשת השבוע - שלח לך

שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען   ...   (במדבר יג ב)

פרוש: שבאו ישראל לפני משה, ואמרו: נשלחה אנשים לפנינו, כמו שפירש רש"י שם. ועל ידי שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ, על ידי זה פגמו בארץ ישראל, כי עיקר הפגם היה על ידי השלוחים שהם המרגלים, כי השליח הוא בחינת טבע שהיא בחינת מלאך, כי ארץ ישראל למעלה מהטבע לגמרי, כי שם השגחתו יתברך תמיד, כמו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה וכו'". וכשרצו לשלוח מרגלים, פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש על פי דרך הטבע, ולא האמינו שעל ידי השגחתו יתברך שנמשכת ביותר בארץ ישראל, יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה על כן היה עיקר הפגם על ידי השלוחים דייקא, שהם המרגלים, כי השליח הוא בבחינת מט"ט, בחינת הטבע, שמשם אחיזת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת הבחירה כידוע. כי עיקר כוח הבחירה הוא על ידי הטבע. כי אם לא היה העולם מתנהג כי אם בהשגחה לבד תמיד לא היה בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא על ידי שרואים שיש דרך הטבע בעולם, וצריכים להיות ציר נאמן לשולחיו להחזיר השליחות למרא קמא שיהיה נכלל השליח במשלח שזהו בחינת כלליות הטבע בהשגחה אחר הבריאה בקודם הבריאה, שזהו עיקר התכלית. והמרגלים פגמו מהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דיבת הארץ רעה, ואמרו שקר על ארץ ישראל, ושקר הוא עיקר פגם ההשגחה, כי "דובר שקרים לא יכוֹן לנגד עיניו" (ליקוטי הלכות – הלכות שלוחין ג) 

(ויבא עד חברון .... (במדבר יג כב 

כשרוצים לבוא לארץ ישראל, ששם עיקר כלליות כל הקדשות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעיכובים הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי אם בכוח התורה והצדיקים, והעיקר בכוח קברי הצדיקים שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל כן כשראה כָּלֶב שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגום בקדושת ארץ ישראל, הלך ונשתטח על קברי אבות. ועל כן גם בתחילת גאלת מצרים, שהייתה בשביל לבוא לארץ ישראל, כתיב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", בחינת קבר הצדיק (ליקוטי הלכות - הלכות בציעת הפת ה', אות מ"ז לפי אוצר היראה - ארץ ישראל, אות י"אׂ)ׂ

(ארץ אוכלת יושביה   ... (במדבר יג , לב

מה שה' יתברך משלם לאדם מידה כנגד מידה, הוא חסד גדול מאת ה' יתברך, כי על - ידי - זה הוא מבין החטא שפגם בו ולשוב בתשובה. ועיקר מה שמשלם ה' יתברך מידה כנגד מידה הוא בארץ ישראל, כי שם מדקדקים לשלם לאיש כמעשהו, וזהו: "ארץ אוכלת יושביה" - אכל"ת ראשי-תיבות אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב). (קיצור ליקוטי מוהר"ן, אות קפ"ז).

(ועד אנה לא יאמינו בי   ... (במדבר יד, יא

וזה בחינת חטא המרגלים, שנתן להם ה' יתברך מקום לטעות על שרצו לחקור יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "אני אמרתי להם שהיא טובה והם לא רצו להאמין וכו', חייך שאני נותן להם מקום לטעות וכו'". כי ארץ ישראל היא עיקר בחינת אמונה, כמו שכתוב במקום אחר, והם רצו לראות בעיניהם מיד איך בַּאִין לארץ ישראל. ולא רצו לסמוך על אמונה אף על פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף על פי כן אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו'. כי רצו לראות ולהבין האמת מיד, על כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכייה לדורות עד היום, שמתארך הגלות על ידי זה. ועיקר הגאלה תלויה בזה, כי כן דרך ה' יתברך שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף על פי כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת, בשביל ניסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על ידי שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה ה' יתברך והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת, בוודאי יזכה לכל טוּב אמתי ונצחי, אבל אם ירצה לבקש תוֹאנוֹת לפרוש, נותן לו ה' יתברך מקום לטעות יותר ויותר, וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר, קודם שיזכה אל האמת וכלי האי ואולי. עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת, ויצטרך לסבול מה שיסבול ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על ידי נסיון קל להשליך תאוות הכבוד והניצחון ולהסתכל על האמת לאמיתו.

וזה שהקפיד עליהם ה' יתברך, ואמר למשה: "עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבוֹ". היינו כנ"ל, כי הלוא כבר התחלתי להאיר להם האמת על ידי כל האותות אשר עשיתי בקרבם, ועדיין אינם מאמינים מחמת הקשיוּת שלהם שרוצים להבין ולראות הכול מיד. על כן, גזר עליהם אז הגלות והחורבן שנמשך עד הנה, שיצטרכו להתנסות בכל דור ודור בעניין זה, שמי שירצה להסתכל על האמת על ידי כל מה שכבר התחיל ה' יתברך להאיר בו, יוכל להבין היכן האמת ויתחזק באמונה על כל מה שאינו יכול להבין ולהפך להפך. ובזה תלויה עיקר הגאלה, כי עיקר הגאלה תלויה באמונה, כמו שכתוב: תבואי תשוּרי מראש אמנה. והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים. (ליקוטי הלכות - שבועות ב', אות ט"ז ).

YYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY