המסר העמוק שבמאכלי החלב

'בשרי' הוא אדם שחי מתוך הרגשה שהכל תלוי אך ורק בבחירתו. לעומתו 'חלבי' הוא אחד שחי מתוך הרגשה שהכל תלוי ברצון ה'. ושניהם צודקים, אך שניהם אינם יכולים לקבל ולקיים את התורה

אוצרות

מה המסר העמוק של מאכלי החלב בחג השבועות? מדוע יום מתן תורה הוא היום היחיד בשנה שבו מקפידים לסעוד מלבד סעודה בשרית, גם חלבית? המסר מעניין: כדי לקבל את התורה, אי אפשר להיות רק בשרי או רק חלבי, חייבים את שניהם, עם הפרדה מתאימה כמובן.

'בשרי' – לפי הסברו של רבי נתן – הוא אדם שחי מתוך הרגשה שהכל תלוי אך ורק בבחירתו. לעומתו 'חלבי' הוא אחד שחי מתוך הרגשה שהכל תלוי ברצון ה'. ושניהם צודקים, אך שניהם אינם יכולים לקבל ולקיים את התורה כראוי; ה'חלבי' מזלזל באחריות הגדולה המוטלת עליו, וה'בשרי' מאבד את הענווה ולפעמים גם את התקווה.

ולמה? כי רק אם יהיה לנו האחריות לבחור בטוב, וגם האמונה השלימה ברחמיו של הבורא, ובכוחו להפוך את הקלקול לתיקון – נוכל לקבל את התורה ולקיים אותה בכל המצבים.  

* * *

העולם מתנהג בשני מישורים, הידועים בשם "הידיעה והבחירה". לפי ה"בחירה" תלויה כל הנהגת העולם בבחירתו של האדם; אם יבחר בטוב, יהיה טוב. ואם יבחר ברע, תהיה זו אשמתו. מאידך, לפי ה"ידיעה", אין שום רע בעולם. הכל מונהג על פי רצון ה', וגם כשהאדם חוטא, משמשים חטאיו ופגמיו כחלק מהמהלך המורכב של תיקון העולם.

"כי יש כמה דברים שהאדם עושה כנגד ה' יתברך, כנגד התורה, ואחר כך על ידי זה דייקא גומר ה' יתברך כרצונו. ואף על פי כן, זה האדם שעשה העבירה, ענוש ייענש כראוי לו, כמו שמצינו בכמה דברים; כמו פרעה שהכביד את לבו כנגד ה' יתברך, ועל ידי זה דייקא נתגדל ונתקדש שמו יתברך, על ידי האותות והמופתים שעשה בו, עד שיצאו ישראל ברכוש גדול. נמצא, שהגלות היה בוודאי לטובה לישראל – ואף על פי כן, בוודאי יקבל פרעה ענשו כראוי לו...

"וכן הוא בכל אדם, שאפילו מי שהוא רשע ובעל עברות, חס ושלום, אף על פי כן, אינו עושה [קושי] לה' יתברך כלל, כמו שכתוב 'אם חטאת מה תפעל לו', כי ה' יתברך מאד עמקו מחשבותיו ויודע להפוך הכל לכבודו ורצונו, כי אתה מרום לעולם ה' " (ליקוטי הלכות, דברים היוצאים מן החי ד, מא).

שני המישורים באים לידי ביטוי בין השאר, במאכלים, בבשר ובחלב. הבשר הוא מאכל שכדי לאוכלו, על בני האדם להכשירו; לשחוט את הבהמה שחיטה כהלכתה, למלוח את הבשר ולנקר אותו – ורק אז הוא מותר לאכילה, דבר שמסמל את ה"בחירה" של האדם. מאידך החלב, הוא מאכל שבירורו נשלם בידי שמיים, ונשאר רק לחלוב אותו ולשתותו. יותר מכך, הוא נוצר מדבר שאסור באכילה, כדברי חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב", דבר שמסמל את ה"ידיעה", מצב נתון (שם, לט).

את החיבור המושלם בין שתי ההנהגות הללו, אין אפשרות להבין בשכל האנושי, והמנסה לחקור ולהבין אותו הריהו כאוכל 'בשר בחלב' יחדיו...  כלומר, כשמנסים לערב את ה"ידיעה" כדי להסיק ממנה מסקנות לגבי ה"בחירה", באים לידי כפירה וחטא (שם).

* * *

אמנם לערב בין שתי ההנהגות בלתי אפשרי, אך לדעת לחיות עם שתיהן, כל אחת בעתה ובזמנה, דווקא נצרך ואפילו מוכרח, ובלעדי שתיהן לא ניתן לדבוק בקיום התורה והמצוות.

אם נאכל בחג מתן תורה רק חלבי – אם נחיה רק בהרגשה שכל מעשינו הרעים והטובים מידי ה' – נבוא לכפירה בכח הבחירה החופשית שניתנה לאדם, "כי בוודאי אי אפשר לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד, שאם כן לא יעשה כלום חס ושלום" (ליקוטי הלכות, מתנה ה, לח).

מאידך, אם נאכל רק סעודה בשרית – אם נחיה רק בהרגשה שכל מעשינו הם במשפט, לחיים או למוות, נאבד בקלות את התקווה, כי "גם לילך בדרך משפט לבד, הוא גם כן פגם גדול, כי אין העולם מתקיים על פי הדין לבד; וכמו ששכיח הרבה, שכמה וכמה נפלו ונתרחקו מה' יתברך על ידי ריבוי המשפט והדין יותר מדי, שהחמירו על עצמן הרבה, עד שאומרים בלבם שאפס תקוותם מחמת ריבוי עונותיהם וקלקולם ופגמיהם העצומים והרבים כחול ימים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אף על פי כן הם צריכין לבטוח בחסדי ה' וצדקתו, וברחמיו שאינם כלים לעולם, שעדיין עדיין יש תקוה בכל פעם בכל יום ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו, אפילו אם הוא כמו שהוא" (שם).

בכן, אנו חייבים לאכול גם חלב וגם בשר; גם להיות אחראים על מעשינו, וגם לסמוך תמיד על רחמי השם. רק אז נוכל לקבל את התורה ולקיימה תמיד!